ביום שלישי השבוע אירעה רעידת אדמה פוליטית חזקה ביותר, בקנה מידה עולמי, שקשה עדיין לאמוד את השלכותיה. לראשונה מאז הקמתה לפני כ־70 שנה של הברית הצבאית הצפון־אטלנטית, "נאט"ו", במטרה להתמודד עם האיום הצבאי שנשקף מבריה"מ ובעלות בריתה, הודיעה חברה בברית זו על כוונתה לרכוש מערכות נשק מתקדמות מרוסיה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אישר רשמית כי נחתמה עסקה בין ארצו למוסקבה על רכישת מערכות הגנת קרקע־אוויר, שתכלול אספקה של הטילים הרוסיים החדישים מדגם 400-S.
עד כה היתה טורקיה תלויה במערכות טילים של מדינות אחרות, חברות נאט"ו. עם הגעת מערכות ההגנה הרוסיות וכניסתן לשימוש יתרחשו שני דברים: ראשית, טורקיה תשיג יכולת הגנה עצמאית שלא היתה לה עד כה. שנית, מדינות נאט"ו ייאלצו לצמצם את שיתוף הפעולה הצבאי עם טורקיה, מחשש לזליגת מידע ביטחוני חיוני לידיים רוסיות.
אחרי שארדואן הרחיק את ארצו מאירופה, הוא פועל כעת להרחיק את טורקיה מנאט"ו ומהמערב, במסגרת מאמציו להפוך את טורקיה למעצמה אזורית־עולמית עצמאית, שאינה תלויה בברית כלשהי. ארדואן נימק את עסקת הנשק עם רוסיה באומרו: "לאיש אין זכות לדון בעקרונות העצמאות של טורקיה או בהחלטותיה בנוגע לתעשיית ההגנה שלה. אנחנו מחויבים לנקוט צעדי ביטחון, כדי להגן על ארצנו".
ההחלטה הדרמטית הזו גרמה, כצפוי, למתיחות רבה בוושינגטון ובבריסל – מקום מושבה של מפקדת נאט"ו. גורמים בכירים בנאט"ו הבהירו בדיפלומטיות רבה שהברית אמנם אינה אוסרת על חברותיה לרכוש מערכות נשק ממדינות שאינן חברות בה, אך היא אינה ממליצה לרכוש מערכות נשק שאינן תואמות מערכות שבידי שאר חברות הברית. בנאט"ו גם לא מרוצים מכך שטורקיה לא טרחה לעדכן את השותפות בתוכניות הרכש שלה.
בדיעבד, אנקרה לא הסתירה את כוונתה להשיג יכולת הגנה קרקע־אווירית עצמאית מנאט"ו. עסקת רכש עם סין הוכשלה לפני ארבע שנים בעקבות לחצים אמריקניים. הפעם, טורקיה לא אפשרה לסכל את העסקה. מעבר לכך, התנאים הבינלאומיים השתנו באופן משמעותי: ארדואן טוען שהמערב עמד מאחורי ניסיון ההפיכה הצבאי נגדו אשתקד, גם אם אין לו ראיות לכך. הוא מנצל את הטענה הזו כדי להצדיק את התרחקותו המתוכננת ממילא מהמערב, ובמקביל הוא משליט בטורקיה "דמוקטטורה", שמזכירה את משטרו של פוטין.
קשה להאמין ששנתיים בלבד לאחר שמטוסי חיל האוויר הטורקי הפילו מטוס קרב רוסי סמוך לגבול הטורקי־סורי והיחסים בין שתי המדינות הידרדרו לסף עימות, הצליח ארדואן להשלים התפייסות כה ראוותנית עם מוסקבה על חשבון בריתה ההיסטורית של ארצו עם המערב. לפרסום ההודעה על עסקת הנשק קדמו כמה מהלכים מערביים שהעניקו לארדואן, לכאורה, את חותם ההכשר שלו היה זקוק: בארה"ב נפתחו הליכים משפטיים נגד שומרי ראשו של הנשיא הטורקי, שהשתלחו באלימות נגד מפגינים ממתנגדיו בעת ביקורו בוושיגטון באביב האחרון ונגד בכירים טורקיים, ובהם שר כלכלה לשעבר, המואשמים בסיוע לאיראן בעקיפת העיצומים הבינלאומיים. הסנאט האמריקני גם אסר מכירת נשק למאבטחיו של ארדואן. בברלין הכריזה הממשלה הגרמנית על השהיית כל עסקאות הנשק עם טורקיה לנוכח החמרת מצב זכויות האדם במדינה זו. קדמה לכך החלטה גרמנית להוציא כוחות "בונדסווהר", המשתתפים בלחימה נגד דאעש בסוריה, מבסיסים בדרום טורקיה לירדן. גרמניה גם פועלת מאחורי הקלעים למנוע את כינוסה של פסגת נאט"ו הבאה ב־2018 בטורקיה.
האם ההתקרבות בין אנקרה למוסקבה תשפיע על חילוקי הדעות המהותיים בין שתי המדינות בכל הנוגע למלחמה בסוריה ולמצב בעיראק? פוטין ניצב עד כה בעקשנות רבה לצד אסד. טורקיה תמכה בריש גלי בכוחות המורדים. רוסיה תומכת במשאל העם לעצמאותו של החבל הכורדי בצפון עיראק. טורקיה מתנגדת לו נחרצות. אך לשני הצדדים יש כעת חשבונות חשובים יותר לסגור מול המערב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו