בעוד יומיים יחנכו נשיאי גרמניה וישראל בפאתי הכפר האולימפי במינכן אנדרטה לזכרם של 11 הספורטאים הישראלים שנרצחו על ידי מחבלים פלשתינים במשחקים האולימפיים שהתקיימו בבירת בוואריה ב־1972.
45 שנים נדרשו לגרמנים להקים את האנדרטה הזו, וזה לא היה קורה ללא לחץ ישראלי. ליתר דיוק: ללא פועלם של דיפלומטים ישראלים. לפני שש שנים נפתחה מחדש קונסוליה ישראלית במינכן. אסתר רוט־שחמורוב, מניצולות הטבח, שהוזמנה להשתתף באירוע הפתיחה, שאלה באותו מעמד בתדהמה את הקונסול הטרי, טיבור שלו־שלוסר, כיצד ייתכן שרשויות גרמניה לא הקימו עדיין אתר הנצחה לחללי הטבח. תגובתו של שלו־שלוסר היתה התגייסות מיידית למען הקמת האנדרטה. במהלך כל שנות כהונתו הוא דפק על כל דלת אפשרית כדי להשיג את הסכמת הגורמים האחראיים.
טקס חנוכת האנדרטה יהיה הזדמנות להודות לכל אלה שתרמו ליוזמה המאוחרת אך המבורכת. אך הוא יעניק גם הזדמנות חד־פעמית לנשיא גרמניה, פרנק־ואלטר שטיינמאייר, לבקש בשם ארצו סליחה מקרובי הנרצחים, מניצולי מתקפת הטרור ומישראל על כל המחדלים המודיעיניים, הארגוניים,
הביטחוניים ובעיקר האנושיים שליוו את הטרגדיה הזו מהרגע שבו נודע לשירותי הביון הגרמניים על כוונת הפלשתינים לפגע באולימפיאדה - ימים ספורים לפני ההשתלטות על מעון הספורטאים הישראלים - ועד היום. על אי־העברת המידע
המודיעיני בדבר תכנון הפיגוע בזמן, על אי־נקיטת אמצעי אבטחה סביב המשלחת הישראלית - למרות מלחמת הטרור שכבר התנהלה נגד ישראל
ברחבי אירופה, על הסירוב לאפשר לישראל לנהל את פעולת החילוץ, על חוסר המקצועיות המשווע של הכוח הגרמני שניסה לשחרר את בני הערובה הישראלים.
על חוסר האנושיות שבו המשיכו הגרמנים והוועד האולימפי העולמי את המשחקים כאילו דבר לא אירע, על כניעת ממשלת גרמניה לטרור הפלשתיני ושחרור שלושת המחבלים שנותרו בחיים, על המו"מ הארוך והמסורבל בעניין הענקת הפיצויים לקרובי הקורבנות, על סירובן הנמשך של הרשויות הגרמניות לאפשר למשפחות החללים גישה
למידע על מה שבאמת התרחש באותה יממה גורלית בספטמבר, על כך שגרמניה לא יזמה בעצמה הקמת אנדרטה לזכר הנרצחים, וכן - גם על שמקימי האנדרטה היו צריכים להיכנע ללחץ דיירי הכפר האולימפי כיום ולהרחיק את אתר ההנצחה מזירת ההתרחשות.
חוסר רגישות וחוסר אנושיות אפיינו את יחסה של גרמניה ל"טבח מינכן" במשך 45 שנה. ועל כך, בראש ובראשונה, נשיא גרמניה צריך לבקש סליחה.
רצח הספורטאים במינכן, שאירע פחות משלושה עשורים לאחר תום השואה ושבע שנים בלבד לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, נותר זיכרון טראומטי ופצע פתוח משום שגרמניה סירבה להתמודד עם אחריותה. אסור שטקס חנוכת האנדרטה יהפוך לעוד אירוע חנופה והשכחה של נציגים ישראלים רשמיים. אם נשיא גרמניה לא יבקש סליחה, המעמד יאבד מחשיבותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו