יש להם הכל, השמים פתוחים עבורם, אבל במקום לשמור על הפרח שלהם הם ממהרים לקטוף פרח בגינה אחרת, ונדקרים מהקוץ שננעץ בהם עמוק עד זוב דם. זה היה עופר גלזר, בעלה לשעבר של שרי אריסון, איציק מרדכי, בעלה לשעבר של כוכי, הנשיא לשעבר קצב, ועוד רשימה ארוכה של גברים, חלקם מהידועים במדינתנו, כאלה שערבתם נחשפה ברבים. רבים אחרים, ידועים מאוד ואלמונים, הצליחו להצניע, להסתיר ולקבור את מעשיהם האסורים. זו לא מעידה של רגע. זה גם לא בגלל לא בת קול הקוראת אל האיש שיש לו הכל, לעיתים לצידו במיטה שוכבת בנחת היפה בנשים. זה משהו אחר, עמוק, חייתי וחולה שמכונן עמוק בגבר הלא גבר הזה, רדום, ממתין לשעת כושר. השעה הזו מגיעה תמיד. או אז, כשריח הקורבן קל הטרף נמצא באזור, מושל עור הכבש והזאב הרע יוצא לטרף. יחד איתו נטרפים חייו, משפחתו, אהובתו, חבריו. בעיקר כשזה נחשף. וזה תמיד נחשף. תסריטים רבים התבססו על הזאב הזה בעור כבשה, והוליווד ושכמותה הקדישה לו סרטים רבים. רק שהוא לא גיבור הרואי, לא זכר בעל עוצמה. הוא סתם גבר, שלא ראוי לשאת את שלוש האותיות שמרכיבות את זכרותו. הוא איש חלש, ערפד זב דם שבוגד בו יצרו והוא עט על טרפו. אישה סתם, כזו שעובדת במשרדו על מנת לפרנס את ילדיה, או אחות רחמנייה שבאה לסעוד את רעייתו החולה, או חיילת שהתגייסה לשרת את המולדת, או צעירה אלמונית שיצאה אל החושך מבילוי לילי במועדון סואן. למזלו הרע של הזאב האישה הזו איננה תמימה ומפוחדת הפעם. היא אישה שנאבקת, אישה שנלחמת על כבודה וזכויותיה. ואז הזאב בעור הכבש נתפס, מובל כבול אל כיכר העיר ובאחת, עוד לפני המשפט בכלל, נגזר דינו, והוא מאבד הכל - בעיקר את כבודו וגבריותו, ונשאר ערום חשוף ללעג ולקלס. והרי לפני האיש הזה השמים היו פתוחים, ועכשיו סגרו עליו העננים השחורים. סתם כך, בגלל רגע אחד שבו שוב שלח ידו אל האש ונשרף.
