אדי האלכוהול תמיד אופפים את הזירה וכמו מסרבים להתנדף, וסחרחורת הסמים, קלים ככבדים, אינה מתנתקת; והנפש הפסיכוטית יוצאת לבצע את פשעה בנוסח "ג'ק המרטש", וזיגמונד פרויד במשרה שלמה לא יספיק כדי לעמוד על עיוותיה הנוראיים בבואה לרצוח ולבתר אישה אחרי אישה; והאיבה הלאומנית והשוני התרבותי והרשע; ובאוגוסט נוסף להם גם החום הכבד יותר מבכל שנה, ואפילו לעת ערב הוא משפיע על הלומי הטמפרטורה משעות השמש הקופחת. זה החום אשר מותיר את הנפש הנוטה לפשיעה מותשת ונטולת מעצורים. צ'רלס לינץ', איש וירג'יניה שבארה"ב, אשר על שמו נקרא הטבח הנעשה במעמד קהל רב באומלל בודד וחף מפשע, לא היה מתבייש בשמונה גברברי ג'לג'וליה ובשתי נערות מפתח תקווה, שרצחו סתם כך את לאוניד קרפ, שבסך הכל יצא לשאוף מעט אוויר בחוף הים ורצה להגן על כבוד ילדתו, והוכה אל החומש, עד מותו. זה נורא שנמצאו מי שרצחו, ונורא שבעתיים שאיש בקהל לא עצר בעדם. מה קורה כאן? תמיד תהיה פשיעה. תמיד יהיו נשמות מעוותות. תמיד יהיו מי שייגררו למעשים אשר לא התכוונו להם, אבל הפוטנציאל לעשותם היה בקרבם עוד בטרם נתנו את דעתם לכך. אין פתרון של ממש באבחונים פסיכולוגיים ובגילוי הבנה לנפשו המסוכסכת של העבריין ובמציאת נסיבות מקלות לפשעיו החמורים, אולי בעתיד. אבל מה שנחוץ עתה הוא אגרוף ברזל של אוכפי החוק. לא רק בקיץ הרותח אלא בכל ימות השנה. ברחובות המדינה ובחופיה ובנהרותיה נוצר מצב חירום והסיכוי היחיד להוריד את רמת להבות הפשיעה לרמה סבירה היא במתן כלים למלחמה בה: יותר שוטרים בחוצות; יותר אמצעים טכנולוגיים כהאזנות סתר ומאגר ביומטרי; חובה למסור גרסה למעשיו של חשוד בזמן נתון; וענישה כבדה יותר, מהירה ויעילה. מחקר שנעשה לאחרונה בידי ד"ר בשורה רגב, שבדקה את המלחמה בפשיעה, מצא כי הקצאת מיליארד שקלים נוספים למשטרה היתה חוסכת למשק הלאומי סכום גדול פי 15 או 16. זו פשוט השקעה יעילה, הגיעה העת להעמידה במבחן. אפשר שהיא תגדיל את רמת הביטחון האישי של כל אזרח ישראלי, ואפשר שגם תחסוך בכספים. אין דרך אחרת להילחם בעבריינים המקעקעים את החברה בישראל - אלה שעושים כן בצווארון לבן ואלה שבידיים נוטפות דם אדום. איני יודע אם מדובר בהנחה נכונה. אני רק יודע כי גישה זו צריכה לקבל הזדמנות הוגנת לשנתיים או שלוש, ולהיבחן מחדש. בחום הכבד של אוגוסט האכזר, 2009, הגיעה עת הדין. עת הרחמים - אחר כך.