במלאות 50 שנה למלחמת ששת הימים שהביאה את צה"ל אל רמת הגולן, שבה האש ומתלקחת בחזית הצפון, באותם שדות הקרב ממש שבהם נלחמו חיילים ישראלים בסורים ביוני 1967. בחדשות מדווחים על קרבות קשים סביב קוניטרה ועל מאמצים של המשטר הסורי לחסום את התקדמות האויב, הפעם לא ישראל אלא המורדים הסורים, בדרך העולה אל דמשק.
דווקא עתה, כאשר המלחמה בסוריה הולכת ומתקרבת אל קו הגמר ומשטר אסד מבסס, בחסות רוסית־איראנית, את שליטתו על חלקים נרחבים במדינה, פתחו המורדים באזור רמת הגולן במתקפה במטרה לבסס ואף להרחיב את שליטתם באזור ולמנוע את כיבושו בידי המיליציות השיעיות שמטילה איראן למלחמה בסוריה. בקרוב יחלו המעצמות לסמן קווי הפרדה בין אזורי השליטה של המשטר הסורי ובין האזורים שבשליטת המורדים, העתידים להפוך לאזורים מוגנים, וכל הצדדים בסוריה מבקשים לשפר עמדות לקראת הקפאת המצב בשדה הקרב.
הקרב הוא על מרחב המשתרע מדרום לדמשק, עבור בעיר קוניטרה וכלה בעיר דרעא שלגבול ירדן. זהו אזור בעל חשיבות לממלכת ירדן המבקשת להרחיק מגבולה את אנשי דאעש, המצויים עדיין במובלעת שבשליטתם באזור אגן הירמוק, אך בעיקר את איראן ואת שלוחיה, אנשי המיליציות השיעיות ואנשי חיזבאללה, שאותם הטילה טהרן לקרב בסוריה. אבל ברור שמדובר באזור בעל חשיבות גם ובעיקר לישראל, הגובלת עם מרחב לחימה זה.
הקרבות שהתלקחו ברמת הגולן מלמדים עד כמה רעוע מעמדו של המשטר הסורי, למרות חזות המנצח שעוטה על עצמו בשאר, וכן כי האש יכולה בקלות להתלקח ולאחוז מחדש בכל סוריה. הקרב בגולן חשוב למשטר בדמשק וגם למורדים, ומשום כך העוצמה היחסית של חילופי האש וגם הזליגה הבלתי פוסקת של ירי ופגזים לעבר ישראל. לאף אחד אין בצד השני של הגבול עניין להסתבך עם ישראל, אבל מישהו, אולי דווקא בשורות המורדים בסוריה, אינו זהיר ואינו מיומן דיו וגם אינו אכפתי, שלא לכוון את האש אל הצד הישראלי של הגבול.
ישראל בחרה באיפוק והגיבה באופן אוטומטי על הזליגות מסוריה בירי ממוקד ומוגבל לעבר עמדות של המשטר הסורי. זוהי תגובה הכרחית, שכן עצימת עיניים מפני פגז בודד תחשוף את ישראל בסופו של דבר לחילופי אש בלתי פוסקים. בדיוק כפי שבלבנון עצמה ישראל עין כשהאיראנים הבריחו לחיזבאללה את הטיל הראשון והשני, עד שארסנל הטילים שבידי חיזבאללה הגיע לבסוף לכ־100 אלף. ברור, עם זאת, שבתגובה המאופקת והמדודה של ישראל אין כדי להבטיח את השקט בגולן לטווח הארוך.
הרי הקרבות בגולן הם חלק מהמלחמה הגדולה על עתידה של סוריה. ישראל נותרה לפי שעה מחוץ לחדרי הדיונים של המעצמות באשר לחלוקתה של סוריה והבטחת האינטרסים של השחקנים השונים בה. דרישתה של ירושלים להכיר בנוכחותה ברמת הגולן אינה זוכה בינתיים לכל תגובה, אבל חמור מכך - הדרישה הישראלית החד־משמעית להרחיק את האיראנים ואת שליחיהם, לוחמים שיעים ואנשי חיזבאללה שהובאו לסוריה בידי איראן, עדיין לא נענתה.
ישראל צריכה אפוא להביט בעיניים פקוחות לא רק בנעשה בשעות אלו במרחב קוניטרה ובחילופי האש המקומיים בין המורדים לבין חייליו של בשאר אל־אסד, אלא גם לעבר היום שאחרי, כאשר יסוכמו הסדרים שיקבעו את המצב לאורך הגבול לשנים הבאות; אם גבול שקט ונטול מתח, כפי שהיה גבול ישראל־סוריה עד לפרוץ המהפכה במדינה, אם גבול מתוח כמו גבולה של ישראל עם לבנון, ואולי גבול שההסדרים לאורכו, הכוללים הקמת אזורים מפורזים ואזורי ביטחון, יבטיחו שקט מוחלט לשנים רבות.
ועד שיסוכמו הסדרים כאלו, חייבת ישראל לסמן קווים אדומים ברורים, לא הצהרות חסרות תוכן ולעיתים סותרות את עצמן, אלא קווים ברורים שהצד האחר מבין ומכבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו