תיאטרון האבסורד האמריקני־רוסי מספק לנו במקביל שני מחזות. בראשון - נמנעת ברגע האחרון התנגשות בין מטוסים רוסיים ואמריקניים, מזל"ט אמריקני מיורט בידי מטוסיו של פוטין, האמריקנים מפילים מטוס של אסד ומוסקבה מאיימת בהפלת מטוסים של צבא ארה"ב, וכוחות סוריים בתמיכת רוסיה ומורדים סורים בתמיכת ארה"ב יורים אלה על אלה בדיר א־זור. במחזה השני הנשיא טראמפ, כלומר המפקד העליון, מואשם שהוא כמעט משת"פ רוסי, שהוא, עוזריו ובני משפחתו ניהלו ומנהלים קשרים חשודים עם הרוסים ושהוא עצמו נעזר בהם בבחירות. לפי שעה, אמנם אין ראיות שפעילות רוסית סמויה כזאת או אחרת סייעה לטראמפ באופן מעשי לכבוש את הבית הלבן, אך עובדה זו לא תרפה את מאמצי מנגחיו להציג את זכייתו בבחירות כפרי מזימה שחוטיה ניטוו בקרמלין.
בארה"ב, אגב, התפרסם בימים אלה סקר המוכיח שגם היום האהדה להילארי קלינטון והאמון שהציבור רוחש לה נשארו נמוכים כפי שהיו, ובארבע בחירות מיוחדות לבית הנבחרים זכו בשבוע שעבר דווקא המועמדים הרפובליקנים, כך שיש להניח שגם לו התקיימו בחירות חוזרות טראמפ היה מנצח.
כדי לסבך את התמונה עוד יותר, מועלה בוושינגטון מחזה נוסף, מעין הצגה בתוך הצגה, כשהקונגרס בהנהגת הרפובליקנים, מפלגתו של הנשיא, מצביע על החרפת הסנקציות על רוסיה ופועל במרץ לסכל כל ניסיון מצידו להביא לריכוך העמדות האמריקניות כלפי מוסקבה בסוגיות הבינלאומיות השונות. הזירה שבה הניגודים השונים ביחסי ארה"ב ורוסיה באים כרגע לביטוי ממשי הולך ומואץ היא סוריה - זירה שטומנת בחובה גם כאבי ראש פוטנציאליים לישראל שאיננה רוצה ואיננה יכלה להרשות לעצמה להיקלע שלא מרצונה לעימות פוליטי חריף בין בעלת בריתה האמריקנית לבין רוסיה, שלמדיניותה ולהתנהלותה יש השלכות ישירות על פעילותם של הגורמים השונים שמסכנים את גבולה הצפוני בסוריה ובלבנון.
זאת היתה אמנם בעיקר מדיניותו של הנשיא אובאמה, שאיפשרה לרוסיה להבטיח לעצמה נוכחות קבע בסוריה ולאיראן לקדם את מטרתה ליצור קשת שיעית שתשתרע מגבולותיה דרך עיראק וסוריה עד לחופי הים התיכון. ואולם בשלב זה לא נראה שגם ממשל טראמפ הצליח לגבש מדיניות ממשית כדי להתמודד עם האיומים שמחדלי קודמו הביאו על המזרח התיכון, וברור שהאנדרלמוסיה הנוכחית בוושינגטון איננה משפרת את הסיכויים בהקשר זה. כפי שהתבטאה מומחית ה"מכון הוושינגטוני" לענייני סוריה, רנדא סלים: "מעולם לא ראיתי סכסוכים בינלאומיים ואזוריים כה רבים שמתחוללים באותו זמן במקום אחד".
ובכל זאת, נראה שמרכיב מרכזי במדיניות האמריקנית המתגבשת יהיה היחס כלפי איראן, במטרה לחסום את שאיפותיה ההגמוניות האזוריות ובבוא הזמן למנוע ממנה לחזור למסלול הגרעיני המלחמתי, שההסכם שנחתם עימה בהשראת אובאמה עיכב לכל היותר לכמה שנים. אלה, כמובן, מטרות חיוביות וחשובות שתואמות גם את האינטרסים של ישראל ושל העולם הערבי הפרגמטי (שזכה עכשיו לחיזוק בעקבות השינויים בסעודיה). היבט מרכזי באסטרטגיה האמריקנית המתגבשת מחייב, אפוא, מאמץ ליצור חיץ בין האנטרסים של רוסיה ואיראן - דבר שהוא אפשרי לטווח ארוך אך בעייתי במצב הנוכחי. וושינגטון של טראמפ תצטרך לפעול במהירות כדי למנוע היווצרות מצבים של אל־חזור בסוריה ובמזרח התיכון בכלל, ולשם כך גם יהיה עליה לעשות סדר בביתה, דהיינו בין הבית הלבן לרוב הרפובליקני בשני בתי הקונגרס.
ובינתיים חלה עלייה נוספת במד החום של העימות הרוסי־אמריקני לאחר שטראמפ איים על הנשיא אסד שהוא, שלא כאובאמה, יפעל אם "יבצע רצח המוני נוסף בנשק כימי". טראמפ גם הזכיר לרוסיה ולאיראן שהוא יראה בהן שותפות לפשע אם תימשך תמיכתן באסד. מנגד, רוסיה איימה כבר לפני ימים אחדים שתיירט כל מטוס אמריקני הטס בשמי סוריה. כתוצאה מכל זה, האם תיאטרון האבסורד האמריקני־רוסי עלול להפוך עתה לתיאטרון האימה הצרפתי "הגראן גוניול"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו