בשבוע שעבר נחשפו ב"ישראל היום" עדויות על אודות הניסויים הרפואיים בילדים של עולי תימן, ובעקבות הפרסום גם סיפרה תושבת הרצליה כי היא אחת מאותם ילדים אומללים. כבן למשפחה שבה נחטפה אחות, וכמי שעומד בראש עמותה המייצגת משפחות הנאבקות לחשוף את האמת מאחורי הפרשה העגומה, קשה לי לקרוא ולשמוע על ניסויים שבן משפחה של אחד מאיתנו אולי חווה על בשרו. זה מזעזע, והחזיר אותי 20 שנה אחורה, לתקופה שבה הייתי עיתונאי וחוקר מתנדב בוועדת החקירה הממלכתית.
בסוף שנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת נפוצו שמועות על הניסויים הללו, אך אף אחד, להוציא את הרב עוזי משולם ז"ל, לא העז לדבר עליהם בגלוי במהלך השנים. אף אחד לא האמין למשפחות. טענו שהן הוזות. היום הכאב שלנו גדול יותר, כי מתברר שייתכן שלא רק שיקירינו נחטפו לצורכי אימוץ - היום אנחנו מבינים שאולי גורלם היה גרוע יותר.
הפעם הראשונה שבה נחשפתי לניסויים הרפואיים היתה דרך מסמך מזעזע שהגיע לידיי, המעיד שקרן מחקר אמריקנית שילמה הון עתק לבית החולים דג'אני ביפו כדי שיבצע מחקר על לבבות של תימנים מגיל עובר עד גיל 60 שנה, כדי לבדוק למה אין לבני העדה מחלות לב. אך הרושם היה שגם ללא תשלום הרופאים אז ששו לבצע מחקרים וניסויים רפואיים על הילדים. העלייה של מאות אלפי עולים מעשרות מדינות היתה כר פורה לניסויים רפואיים, ושום רופא לא רצה לפספס את הזדמנות חייו. לא היה תקדים כזה בשום מקום בעולם.
הניסויים הרפואיים בוצעו על התינוקות ועל הילדים ללא ידיעת הוריהם. יתרה מכך, להורים נמסר תמיד שהילד מת, כך שלא היתה צפויה שום הפרעה מצדם. הניסויים ה"קלים" עסקו במחלת הפוליו, בניתוחים פתולוגיים לילדים שהיו חולים הרבה זמן ומתו, לחולי גזזת וכדומה, אך היו ניסויים רפואיים יזומים קשים יותר, כגון ניתוחי הלבבות וניסויים בתרופות שלא נבדקו קודם לכן בשום מקום.
כשהוקמה ועדת החקירה הממלכתית מסרתי בפניה עדות מפורטת בת ארבע שעות, ולאחר מכן הצטרפתי אליה כחוקר מתנדב. נתבקשתי לחנוך את עורך הדין מטעמה, יוסי יוסיפוב, ולהכיר לו את פרשת ילדי תימן. בדקנו את הפרשה מכל ההיבטים האפשריים שלה. חשפנו את השיטה שבה הילדים נחטפו, את הדרך שבה הגיעו לארה"ב, ובעיקר את שם המשפחה החדש, "אמץ", שכל החטופים קיבלו ואיתו הסתובבו במערכת עד שנמסרו לאימוצים. בכל יום העלינו את ההשערות ההזויות ביותר על אודות האימוץ, שהתבררו בסוף כנכונות, אך הניסויים הרפואיים היו מעבר לכל דמיון. המציאות עלתה על הכל.
בסיכומו של דבר עברנו שלוש ועדות שהתעלמו לחלוטין מהשלכות הניסויים על היעלמות הילדים, אבל אנו נמשיך לחקור ולחתור לגילוי האמת. חשוב להעלות את הפרשה ולחשוף עוד ועוד פרטים, גם באמצעות גופים פרטיים, עד שהאמת תיחשף עד תום. אני מקווה שהמדינה תגיע בסופו של דבר, אחרי 70 שנה, להחלטה להכיר באופן רשמי בעובדות כי הפרשה אכן היתה, ותעזור לנו לפתוח את תיקי האימוץ ולהנציח את פרשת ילדי תימן באופן ממלכתי.
הכותב הוא יו"ר ארגון "ילדי תימן", עיתונאי וחוקר הפרשה משנת 1994
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו