מלקו ז"ל: סיפור של אומץ

את המילים הבאות אני מקדיש למלקו (משה) אמבאו ז"ל.

חמש לפנות בוקר, כוח צנחנים של גדוד 890 בכפר בינת ג'בייל מסיים סריקות ונכנס בחושך אחרון למבנה נטוש. בקומה השנייה נפתחת אש תופת, אתה בראש הכוח, נופל על הרצפה ומייד משתתק. ספגת צרור ארוך ומדויק. חבריך לכיתה לא מוותרים, תחילה נסוגים מעט, מתארגנים ונכנסים לתוך המבנה באש. חלק מהמחבלים נהרגים במקום וחלקם מאוחר יותר במגע עם כוחותינו.

חבריך מסרבים להתנתק ממך, מפנים אותך מייד לכוח רפואי סמוך, ושם תוך זמן קצר קובע רופא שאתה כבר לא איתנו. פרט לפרידה ממך, שנמשכת כבר 11 שנים, זכורים לי שני רגעים קשים במיוחד. 

האחד, כשהסתיימה ההיתקלות: ניגשתי למחלקתך האורגנית, שהיתה במרחק של כמה רחובות ממקום האירוע. הם לא ידעו דבר על נפילתך. ידעתי שעלי לספר להם במהרה, לפני שהשמועה "תצמיח כנפיים". אספתי אותם בחדר חשוך מעט, כאלו תמימים, היו בטוחים שמדובר בתדריך נוסף. ציינתי בפניהם שהפעם עלי לספר להם דבר קשה, בשורה שבקורס מ"פים לא מלמדים איך לבשר: "מלקו מפקד הכיתה נהרג בהיתקלות לפנות בוקר". אמרתי את זה בביטחון, אך קולי רעד ומעיניי זלגה דמעה שזכורה לי עד היום. 

תחילה המחלקה השתתקה, חבריך לנשק לא הסכימו לקבל את הבשורה. איך מלקו, האנושי כל כך, החייכן, הלוחם שכל הזמן רק מעודד, דוחף ומסייע לכולם, איך דווקא הוא נפל?!

עניתי להם - מלקו היה דווקא בסוף הכוח, וכשזיהה שלאחד מלוחמי החוד מעצור בנשק, החליפו והוביל את הכוח יחד עם מפקד המחלקה. זו היתה החלפה גורלית, מעשה שמצד אחד אפיין אותו ומצד שני קבע שהוא זה שייתקל ראשון במחבלים, הוא זה שייפגע. 

הרגע השני שזכור לי הוא מסוף הלחימה. הגעתי לבקר בבית שבו גדלת והתחנכת בלוד. אני זוכר עד כמה כבדות היו רגליי כשעליתי במדרגות וחשבתי לעצמי, איך להסביר? איך מסבירים להוריך את סיפור נפילתך, שאופיין באומץ והובלת לוחמים ללא מורא? לא הייתי צריך לומר מילה. פגשתי משפחה שורשית, חמה ומוקירה, עם חמישה ילדים מוצלחים אחד־אחד. משפחה מקבלת וגאה, משפחה שהיתה עבורי מושא להערצה וחיקוי. לא רציתי להתנתק מהוריך ומאחיך - יהודה, ישראלה, גבי ואבי. מאז אני מלווה אותם בשמחה ועצב, שואב את הכוחות מהם.

מלקו, היית עבורי יותר מעוד מפקד בפלוגה. זכור לי היחס להוריך והרצון הרב שלך לסייע בביתך, מתוך כיבוד אב ואם. זכור לי היטב אומץ ליבך והתעקשותך להיות ראשון. באימונים, בתעסוקה המבצעית ובהיתקלות האחרונה. ראשון מתוך ההבנה שאתה משמש דוגמה ומופת לפקודיך כאחראי למסגרתו. וזכור לי נועם ההליכות המאפיין אותך כל כך.

כיום אני מעביר את מורשתך לצנחנים רבים ומנסה להסביר את השילוב המיוחד שהיה בך. שילוב של אומץ לב תחת אש, אל מול דרך ארץ וערכים ישראליים אמיתיים.

יהי זכרך ברוך.

מצדיע כחבר וכמפקד, 

יואב ברונר

הכותב הוא מג"ד בא"ח צנחנים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו