כאשר הוצגה לנשיא טראמפ השאלה על האנטישמיות, היתה חסרה רק כתובית על המסך "המציג הינו שחקן" • כי אם כבר מדברים, יש יותר צביעות מאנטישמיות • ומיהם בעלי החוב המועדפים אצלנו?
הדאגה של עיתונאים ישראלים לנוכח עלייה באנטישמיות בארה"ב היא בעיקר מופת של צביעות. ולכן, כאשר במסיבת העיתונאים של בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, הוצגה השאלה שממנה השתמע כאילו הנשיא האמריקני נותן גיבוי לתקריות אנטישמיות, מה שהיה חסר שם זו רק כתובית על המסך שתציין "המציג הינו שחקן".
זה היה לא רק מפגן של גסות רוח, אלא גם שימוש באנטישמיות ככלי פוליטי. כי איכשהו הזעם המלאכותי הזה לא היה קיים כאשר התברר שהנשיא האמריקני הקודם, ברק אובאמה, נכח אישית בהטפות אנטישמיות חולניות של הכומר שלו, ג'רמייה רייט. אותם אנשים שעכשיו מדברים על האנטישמיות הטראמפית, תלו עיני עגל מעריצות באובאמה, שנאלץ לנתק את הקשר עם הכומר רייט, לא בגלל שאלות של עיתונאי ישראלי צבוע, אלא בגלל חשיפות של כתבים אמריקנים לא יהודים.
הכומר רייט, הידוע בהתבטאויותיו האנטישמיות שאובאמה היה בקשר איתו במשך שנים, השמיע בהטפות שלו ביטויים שנלקחו מהמיתולוגיה האנטישמית. זה היה בנוכחות אובאמה, ובחסותו, ואיש מהכתבים הישראלים שנפגשו עימו מעולם לא ניסה לשאול אותו על העניין הזה, והאם השפיעו ההטפות האנטישמיות של הכומר שלו על מדיניותו כלפי ישראל. עד היום הם מלהגים על ה"קוליות" שלו. וכעת כל אלה מתלוננים על הנשיא האמריקני הראשון שבהשבעה שלו השתתף רב, שעיקר עיסוקו הוא מאבק באנטישמיות.
ד"ש לרדיוהד
כאשר הבית הלבן פירסם הודעה לציון יום השואה הבינלאומי ולא הזכיר שמדובר ביהודים, טענו מגלגלי העיניים שהדבר גובל בהכחשת השואה. ואלה אותם אנשים שרוטטים מהתרגשות בכל פעם שהם פוגשים את מכחיש השואה מחמוד עבאס (בדיוק כמו שמהרגע שרדיוהד הודיעו שבכוונתם להופיע בישראל, הם נהפכו ב"הארץ" ללהקה פח).
בכל מקרה, השימוש הפוליטי־צדקני שעושים מגלגלי העיניים בחיפוש אחר אנטישמיות אצל טראמפ, מוביל אותנו אל ניקולאי איגנטייב, מי שהיה שר הפנים במאה ה־19 תחת הצאר אלכסנדר השלישי באימפריה הרוסית מנוחתה עדן. איגנטייב נחשב לאנטישמי מטעמים פיננסיים. כלומר, הוא הטיל גזירות על יהודים - במטרה לגרום להם לשחד אותו תמורת הקלות.
פעם אחת איגנטייב זימן לארמונו את הרץ גינזבורג, יהודי עשיר ובעל תואר אצולה.
הרץ גינזבורג שאל את איגנטייב: "לשם מה זימנת אותי?"
ענה ניקולאי איגנטייב: "הקצינים הממונים על המודיעין, אומרים שברחוב היהודי מרכלים שאתה מגייס ממון רב לשחד אותי, כדי לשחרר את אחיך היהודים מהגזירות שלי. ברצוני לדעת כמה אתה מתכנן לשלם לי?"
ענה לו הרץ גינזבורג: "אדוני ירום הודו, מר איגנטייב, אל תאמין לקציני המודיעין שלך. לשלם לך את שוויים של אחיי היהודים, איני יכול, כי אין לי מספיק ממון, ולשלם לך כמה שהם שווים בעיניך, אין ביכולתי, כי אין לי מטבעות כל כך קטנים".
אין עוד מלבדו
השבוע הכריז האפיפיור: "אין טרור איסלאמי". הטרור האיסלאמי מסר בתגובה: "עוד מעט אין אפיפיור".
סוף חוב, הכל טוב
סיפור חוב המיליארדים על החשמל שהפלשתינים מקבלים מישראל, מוביל אותנו לרומניה של ימי השליט הנאור ביותר בתולדות האנושות, ניקולאה צ'אושסקו.
בימים ההם ישבו בפאריס שני יהודים יוצאי רומניה, שנמלטו מהמדינה בגלל חובות שצברו. השניים, אבריימי ומוישה, האמינו ברעיון הקומוניסטי וחיפשו דרכים לעזור בכל זאת למהפכה הקומוניסטית ברומניה שבמסגרתה נמחקו חובות של מי שנחשבו שייכים למעמד העמלים.
אמר אבריימי: "למה שלא ניסע לרומניה, שם הקומוניזם פורח תחת צ'אושסקו. הם הרי החליטו למחוק חובות. אז כדי להודות על כך, ניסע לרומניה ונציע להם את עזרתנו לחיזוק מעמד העמלים".
ענה מוישה: "אני בעד, אבל מה אם התעמולה הקפיטליסטית נכונה והחיים שם לא טובים? אומרים שתחת הקומוניזם יש אפילו מחסור בדברים בסיסיים".
אמר אבריימי: "אני מוכן לנסוע ראשון ואכתוב לך משם מה המצב, ואם המצב טוב תבוא גם אתה לרומניה, ונחיה שנינו תחת החבר צ'אושסקו".
אמר מוישה: "אבל לפי התעמולה הקפיטליסטית, יש גם צנזורה על המכתבים. אז אם התעמולה הקפיטליסטית נכונה, איך תוכל לכתוב לי?"
ענה אבריימי: "יש לי רעיון. אני בכל מקרה אכתוב לך שהכל מצוין. אם אני אכתוב בעט בצבע כחול זו האמת. ואם אכתוב בעט עם דיו אדומה - תדע שהכל שקר ואסור לך להגיע לרומניה".
השניים סיכמו לעשות כך, ואבריימי
נסע לרומניה. אחרי חודש קיבל מוישה מכתב מאבריימי. המכתב היה כתוב בדיו כחולה, וכך נאמר בו: "אל תאמין לשום מילה של התעמולה הקפיטליסטית. החיים תחת המשטר הקומוניסטי בהנהגת צ׳אושסקו נהדרים ואין שום מחסור. הדבר היחיד שלא הצלחתי למצוא כאן הוא עט שכותב בדיו אדומה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו