מה יכולנו לעשות עם עוד שעה ביום במקום לעמוד בפקקים?

עוד שעה בעבודה, עוד שעה עם הילדים, עם בן או בת הזוג או אפילו סקווש. מה זה משנה, בעצם. אף אחד מאיתנו לא רוצה לעמוד בפקקים, ויש לזה פתרון: תחבורה ציבורית. גם אם זה לא נראה כמו פתרון ישים היום, עם מחשבה נכונה על שיפור התשתיות ויישום תכניות עירוניות ובין-עירוניות, היה יכול להיות פה הרבה יותר נעים לחיות. 

אומרים עלינו הישראלים שאנחנו עצבנים על הכביש, איך אפשר שלא להתעצבן שאנחנו קמים כל בוקר ועומדים בשיירה על הכביש, מתפללים שלא לפספס את הרמזור שמתחלף תוך שניות והופך לקצר בהרבה נוכח התנועה זוחלת. אנחנו מתעצבנים וחושבים כמה דברים יכולנו להספיק בחצי השעה שעמדנו בה בפקק במקום לעבור את המקטע בחמש דקות; איך שוב בזבזנו הרבה יותר מדי זמן בכבישים; איך שוב יצאנו פראיירים.

בישראל 2017 אין בן אדם שלא מושפע מהמצב בכבישים. הולכי רגל מפחדים ללכת על המדרכה, רוכבי אופניים מפריעים בכביש ולא רצויים על המדרכה, והאוטובוסים איטיים, מרעישים וצפופים. רבים מהאנשים אשר זוכים לקנות אוטו פרטי זוכים ליחס "מועדף" מהמדינה (תכנון מוטה לטובת רכבים פרטיים), אך מהר מאוד מבינים כי הפריווילגיה היא בעצם תלות: תלות ברמזורים, בחנייה, במחירי הדלק המשתנים ובעיקר בזיהום האוויר, אשר משפיע באופן גורף על כולם. גוש דן, האזור הצפוף ביותר במדינה, רק הולך להתמלא; עם גידול אוכלוסין ויותר מכוניות, אין מנוס מכך שמרכז הארץ יהפוך לפקק תנועה אחד ענק בעתיד. 

ישראל נמצאת במקום האחרון בOECD- בהקצאת נתיבי תחבורה ציבורית לנפש. משמעות עובדה זאת היא קצב גידול מסחרר של מכוניות בכבישים וכיוצא בזאת יותר תאונות דרכים, זיהום אוויר ועלייה של יוקר המחייה. בישראל, כמו בכל דבר, הפתרון למשבר הוא אלטרנטיבה יעילה, זולה ונגישה. ברגע שהתחבורה הציבורית תהפוך לאטרקטיבית, כך יותר אנשים יבחרו בה. ישנה סטיגמה מקובעת וחוסר אמון במערכות התחבורה ישראל; קווים לא עדכניים, זמנים לא מדויקים, עיכובים נצחיים וציבור אחד מתוסכל. ישנו צורך מחפיר בלשנות את פירמידת העדיפויות של התחבורה הציבורית. ישראלים רבים מספרים כי ברגע שיספקו להם אוטובוסים ישירים ונוחים למקומות תעסוקה ולאזורי בילוי הם בהחלט ישתמשו בהם.

בעולם שבו יותר מ-50% מהאוכלוסייה מתגוררת בערים גדולות, ראשי הערים מהווים תפקיד מרכזי באישורים של תכוניות תחבורתיות מטרופוליניות מקיפות ובידם כוח רב להוציא לפועל. על הערי גוש דן השונות לתפקד כאקו-סיסטם של ערים התלויות זו בזו, ולקיים שיתופי פעולה ביניהן, תוך הכרה בצירי התנועה המשותפים וסיוע מושכל של משרד התחבורה. 

לשר התחבורה, ישראל כץ, הסמכות לאשר תכוניות רבות ולהגדיל את המימון השנתי הנמוך יחסית של תחבורה ציבורית. סדרי העדיפויות של משרד התחבורה צריכים להשתנות, והתקנים נוספים צריכים להיכנס לפעולה כדי למנף את פיתוח התשתיות הנדרש. על הרשויות לזהות כי מצב התחבורה הציבורית בישראל הוא לא פחות ממצב חירום. אציין, אגב, שתמונת מצב זו הינה אופטימית ומתייחסת בלבד לגוש דן; המצב בערי הפריפריה וביישובים ערביים דורש גם הוא התערבות מידית.

לפי נתוני משרד התחבורה, שיעור השימוש בתחבורה ציבורית בגוש דן הוא כ-20% - בעוד שבשאר מדינות המערב, במרבית המטרופולינים הגדולים  השיעור עולה על 50%. לאחרונה משרד התחבורה אישר את תכנית 'מהיר לעיר', אשר מבטיחה לשפר את תשתיות התחבורה הציבורית, לקצר את זמני הנסיעה, להוסיף קווים ועוד. מרבית הערים בגוש דן כבר חתמו על התכנית שעתידה להתחיל כבר בשנה הקרובה, אולם ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, סירב. לטענתו, תושבי גבעתיים לא יסכימו לוותר על מקומות חנייה בבקרים. השבוע (16.1) תושבי גבעתיים ופעילי סביבה ניצלו את הזמן הממושך בפקקי הבוקר כדי למחות כנגדם. התושבים, יחד עם פעילי סביבה מהארגונים "מגמה ירוקה", "15 דקות" ו"גבעתיים למען תחבורה ציבורית", הציעו כוס קפה לעוברים ושבים וגם לנהגים,, על-מנת כדי שיקשיבו להסבר שיכול לשפר את מצבם באופן משמעותי, ולחתום על עצומה שתשכנע את ראש העיר להצטרף לעשרות ערים שכבר עשו את הצעד הראשון בניסיון להתמודד עם עומס התנועה ולאמץ את תכנית "מהיר לעיר". כאמור, שיפור התנועה בגבעתיים  תשפר את מצב בתנועה בכל גוש דן.

גבעתיים היא דוגמה מייצגת: היא העיר ה-7 המזוהמת בישראל בתחום איכות האוויר, וסקר שהוזמן על ידי עיריית גבעתיים קבע כי המכוניות הפרטיות הן מקור זיהום האוויר הראשי בעיר. ולמרות ש-20,000 מתושבי העיר משתמשים בתחבורה ציבורית, משום מה בחרה העירייה שלא לחבור לערים נוספות באזור (כדוגמת חולון, בת-ים ורמת השרון) ולהצטרף לתכנית.

מדינות רבות בעולם המערבי, ביניהן בריטניה, צרפת וגרמניה, מתחייבות להסכמים שמחייבים אותן לעמוד בתקנים חדשים של איכות הסביבה, ביניהם תכניות מקיפות לתחבורה בת-קיימא. ישראל לעומתן, נמצאת בעלייה עקבית בכיוון הלא נכון, של יותר מכוניות בכבישים בעשור האחרון. בעזרת שיפור תשתיות של תחבורה ציבורית נוכל להפחית את מדדי זיהום האוויר השנתיים על ידי הפחתת התלות ברכב הפרטי. זה הזמן לשנות את הרגלי הבוקר שלנו ולקבל את הזמן שלנו בחזרה. תחבורה ציבורית יעילה היא זכות בסיסית.

* כותבת הטור הינה ממובילות המאבק לקידום תחבורה הציבורית בארגון "מגמה ירוקה" וסטודנטית לתואר שני ללימודי סביבה, בי"ס פורטר, אוניברסיטת ת"א

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו