הפתעה מעבר לפינה?

מול הופעה חסרת חזון של הילארי קלינטון, העדיף דונלד טראמפ ללכת על בטוח • בעימות המכריע הוא בחר לחזק את תשתית הבוחרים ממחנהו, במקום להפתיע ולפנות לקהל יעד חדש • אך המסך טרם ירד על סיכוייו

 

בבחירות לבית הלבן, שהתקיימו בנובמבר 2004 בין הנשיא ג'ורג' בוש הבן לבין יריבו הדמוקרטי ג'ון קרי, הוכרע המאבק בין השניים ממש ערב ההכרעה בקלפי. זאת, כאשר האירוע המעצב שהבטיח את ניצחונו של הנשיא, התרחש ארבעה ימים בלבד לפני מועד ההצבעה - היתה זו קלטת הווידאו המתריסה ורווית האיומים מבית היוצר של הארכי־מחבל אוסאמה בן לאדן, שהועברה על ידי ארגון אל־קאעידה לערוץ הטלוויזיה אל־ג'זירה, שהמחישה לציבור האמריקני עד כמה חמורה היא סכנת הטרור העולמי. 

פרסום זה העניק את היתרון לבוש, שסדר היום המדיני והביטחוני שלו היה מעוגן במחויבותו להתמודד עם אתגר זה בנחרצות ובנחישות. שכן, לאחר מתקפת 11 בספטמבר 2001, שם לו ממשל בוש למטרה להילחם מלחמת חורמה בטרור, וזאת הן באמצעות חקיקה מרחיקת לכת (חוק הפטריוטיות) והן באמצעות שיגור כוחות אמריקניים לשדות הקרב בעיראק ובאפגניסטן. 

מתקדים זה ניתן להקיש, לכאורה, שאין לשלול על הסף את האפשרות, שגם הפעם עשוי אירוע מחולל כלשהו לשנות, בהבזק יחיד, את אופייה וכיוונה של המערכה כולה ערב ירידת המסך. עם זאת, יש לזכור שבשנת 2004 היה המירוץ שהתנהל בין בוש לבין קרי צמוד ברוב שלביו. היום, לעומת זאת, מגיעה המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון אל הישורת האחרונה כאשר סקרי דעת הקהל מעניקים לה יתרון ברור על פני יריבה, דונלד טראמפ. 

לפיכך, בנסיבות המאתגרות הנוכחיות, לא זו בלבד שהאירוע המעצב יהיה חייב להיות בעל אופי דרמטי במיוחד, אלא שכדי לנצלו עד תום על המועמד הרפובליקני יהיה למצב את עצמו בעמדת זינוק, שתיצור עבורו תשתית למהפך. מכאן משתמע שניצחון מוחץ בעימות הטלוויזיוני השלישי והאחרון, שנערך שלשום בלילה בקמפוס שבאוניברסיטת נבאדה (לאס וגאס), היה עבורו התנאי המוקדם ההכרחי כדי להיחלץ באמצעותו מתקופת השפל שפקדה אותו. 

במילים אחרות, כאשר טראמפ התייצב בזירת ההתגוששות בלאס וגאס, היה ברור לו שהופעה מכובדת ואפילו ניצחון בנקודות לא יספיקו עבורו כדי ליצור את הבסיס הנדרש למפנה. בעקבות העימות, ולאחר שהדי הקרב החלו לשקוע לשולי הבמה, נשאלות, אפוא, השאלות האם תנאי מוקדם זה אכן התממש בפועל, והאם המאבק על המשרה הנחשקת בתבל אכן נפתח מחדש?

ניתוח ראשוני של הדרמה שהתחוללה בקמפוס הרגוע בדרך כלל, מעיד על כך שמשימתו של טראמפ לא הוכתרה בהצלחה. נהפוך הוא, במהלך העימות המילולי החריף והבוטה ברובו, התקבל הרושם שהמועמד הרפובליקני ויתר מראש על הניסיון להרחיב את מוטת השפעתו, ובמקום זאת פנה לקהל היעד המקורי שלו במאמץ לשמר את בסיס תמיכתו. 

טראמפ גם ויתר על הניסיון להעביר מסר מפייס ומרגיע כלפי קהילות וציבורים שנפגעו מהתבטאויותיו במהלך מערכת הבחירות, דוגמת הקהילה ההיספנית, ואת מקומו תפסה הרטוריקה המוכרת שלו על אודות הכורח בבניית חומה לאורך הגבול עם מקסיקו, ועל אודות הצורך לגרש בהדרגה את אוכלוסיית המהגרים הבלתי חוקיים. על רקע זה קשה לראות כיצד תשפר הופעתו הלוחמנית את מעמדו גם בקרב המצביעים העצמאיים, שברובם נמנים עם מעמד הצווארון הלבן, הפרברי, האמיד והמשכיל. 

קשה גם לראות כיצד יצליח לגייס מחדש למחנה אוהדיו ומצביעיו את אותן נשים שערקו ממנו בעקבות התבטאויותיו מ־2005, שנחשפו לאחרונה, ובעקבות התלונות שעלו על אודות התנהלותו בפועל. נהפוך הוא, התייחסותו ליריבתו קלינטון כאל "אישה נבזית" לקראת סיום העימות עלולה להרחיק פלח נוסף של המגדר הנשי משורות המפלגה הרפובליקנית. 

אבל מעל הכל ניצבת העובדה שסירב להעניק לגיטימציה גורפת לתהליך הבחירות עצמו ולהתחייב מראש לכבד את תוצאותיהן. גישה זו עלולה לשחוק עוד יותר את מעמדו בקרב קהלי יעד מרכזיים אלה, החיוניים לניצחון ב־8 בנובמבר. שכן, אין מדובר בסוגיה בעלת אופי טכני במהותה, אלא בנשמת אפה של הדמוקרטיה האמריקנית, השואבת את שורשיה ממסורת ארוכת שנים של קבלת כללי המשחק. 

 

מחכה לשינוי

על רקע זה, הרושם המתקבל מן המפגש הטעון, שהחל בטונים נמוכים ובאווירה עניינית, אך עד מהרה גלש לחילופי מהלומות מילוליות קשות, הוא שהטוען לכתר הרפובליקני העדיף את הטקטיקה של ליכוד השורות מבית (ומאמץ להרתיע את שוליה של המפלגה הדמוקרטית מלהגיע לקלפי) על פני ניסיון לגייס קהלי יעד חדשים באמצעות העברת מסרים אינטגרטיביים. 

מאחר שבניגוד למפלגה הרפובליקנית, ששוליה צרים יותר, יריבתה הדמוקרטית מהווה פסיפס חברתי ואתני רחב יותר אך מורכב, שלא כל נדבכיו מחויבים באותה מידה למימוש חובתם האזרחית ביום הבחירות. נראה שאזהרותיו של טראמפ מפני זיופים המוניים והבטחתו לעמוד על המשמר ב־8 בנובמבר, נועדו לשכנע שוליים דמוקרטיים אלה שלא ליטול חלק בתהליך הבחירות, זאת משום שהשתתפות פוליטית בנסיבות אלה עלולה להיות תהליך טעון ורווי מתח. 

יהיה ההסבר אשר יהיה, מה שברור הוא שטראמפ החליט שלא לנצל את הבמה באוניברסיטת נבאדה כדי לעלות על נתיב חדש. הסיכון האפשרי של אובדן ולו גם מקצת מתשתית התמיכה בו, האפיל על הסיכוי הטמון בסטיית תקן אסטרטגית בשלב כה מאוחר וקובע של המירוץ. 

כך גובשה, אפוא, אסטרטגיה של התבצרות בעמדות היסוד, זאת בתקווה שהתגייסותו של המחנה הרפובליקני, בד בבד עם שיעורי הצבעה נמוכים בקרב תומכיה של קלינטון, יסייעו לו להתגבר, ביום המבחן האמיתי, על הפיגור הנוכחי בסקרים. כתוצאה מכך, ההזדמנות שניתנה לו לחולל שינוי של ממש בהלכי הרוח הציבוריים הרווחים, לא נוצלה, לכאורה, על ידי טראמפ. לכן גם ספק הוא אם, בזמן הקצר שנותר, תיווצר התשתית הנדרשת להפתעה, שייתכן שנמצאת מעבר לפינה. 

עבור המפלגה הרפובליקנית המדובר בתחושה של החמצה, שכן גם בסבב שלישי זה, כמוהו כקודמיו, לא העניקה המועמדת הדמוקרטית השראה לעם הבוחר ולא הציגה בפניו חזון מלהיב. בעוד שבועיים וחצי יתברר אם תחושה זו תהפוך להוויה ממשית, או שמא התחזיות המוקדמות יתבדו ברגע האמת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו