בשנת 2008 הגעתי לבית הנשיא והתחלתי לעבוד עם הנשיא פרס כמזכירו הצבאי. לפני שהגעתי שאלתי את עצמי - במה אני יכול לתרום לאדם שעשה כה רבות למען ביטחון מדינת ישראל? מהר מאוד הבנתי שהכוח הפנימי שבער ללא הפסק בנשיא פרס הוא הסקרנות והרצון ללמוד בלי הפסקה.
הנחישות, הדבקות במטרה, היצירתיות והאומץ, תכונות המחייבות לוחמים, הן גם התכונות שאפיינו את הנשיא פרס. גיליתי עד כמה הוא אהב את צה"ל ומערכת הביטחון, את החיילים והחיילות, את המפקדים והמפקדות.
הוא ידע להעריך ולהוקיר את האנשים שמשרתים את המדינה - את הלוחמים, תומכי הלחימה ואנשי המפקדה. הביקור ביחידות צה"ל והמפגש עם הלוחמים בשטח היו בעבורו זריקת אדרנלין בעוצמה שאין שנייה לה. הוא ראה במערכת הביטחון גורם מרכזי במדינת ישראל, לא רק בתחום הצבאי־מבצעי־מודיעיני, אלא גם בתחום החברתי־כלכלי; המעבר של צה"ל דרומה, שליווה אותו מימי בן־גוריון, הפיתוחים הטכנולוגיים החדשניים שמציבים אותנו כ"סטארט־אפ ניישן" וקידום הייצוא הביטחוני הישראלי בזמנים של תחרות עולמית גוברת.
היתה לו הערכה רבה לחומר הביטחוני והמודיעיני. הוא היה יורד לפרטים, מעמיק, שואל, חוקר ומתעניין. הפגישות והתדרוכים השוטפים שלנו, שכללו לעיתים יותר מפגישה אחת ביום ותיאום מלא עם ראש הממשלה ושר הביטחון, נתנו לו כלים והבנה של תמונת המצב לקראת פגישותיו עם מנהיגי העולם וראשי מערכת הביטחון.
למדתי ממנו בפגישות הסגורות עם מנהיגי העולם לא רק על ה"מה", אלא גם על ה"איך". הוא ידע כיצד לייצר אמון והוא הבין שחשוב לא רק להשמיע את שעל ליבנו, אלא גם לדבר על שעל ליבם. בכך ידע איך לרקום את הקשרים האישיים, שאין להם תחליף, ולקדם את המטרות של מדינת ישראל.
עבורי הנשיא פרס הוא אב רוחני, אשר בעיניו ובנפשו ראיתי את ארץ ישראל היפה, שנטועה עמוק בתוכו. הוא לימד אותי על כוחו של חזון בהיר לטווח ארוך, אשר שלוב בראייה אסטרטגית רחבה, מקיפה, מוסרית וחדשנית.
הוא דאג להזכיר לי שגודלה של המציאות בישראל כיום עולה על החלום שיצר אותה בטרם הוקמה. זכיתי ממנו לתמיכה רחבה ולפרגון יומיומי, ובסופו של יום - הוא היה האוניברסיטה שלי לחיים.
הכותב היה מזכירו הצבאי של הנשיא לשעבר פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו