נוסף על התסריט הרגיל בעצרת הכללית של האו"ם, שנערכה בשבוע שעבר - כלומר מתן במה למנהיגי עולם שונים לשאת דברים המכוונים בעיקר לקהל הביתי שלהם - באווירה הכללית של הבחירות הקרובות בארה"ב והאפשרות שבעקבותיהן יתחולל שינוי במעמדה הבינלאומי והגיאופוליטי, רבו הפעם הפגישות לצד העצרת, הן בין המנהיגים הזרים לבין עצמם והן עם נציגי הממשל היוצא. אך החלק המעניין ביותר בסידרת הפגישות האו"מיות היו אלה שהתקיימו בין המדינאים הזרים לבין המועמדים בבחירות לנשיאות ארה"ב - הילארי קלינטון ודונלד טראמפ.
התיקו בסקרים השונים בין המועמדת הדמוקרטית לבין יריבה הרפובליקני יצר תמריץ מיוחד בנוגע לאותן פגישות, הן מבחינת המועמדים עצמם, שרצו להוכיח קבל עם ועדה את התאמתם לתפקיד כמי שיעמוד בראש מעצמת העל הראשית בתבל, והן מבחינת בעלי בריתה, לקוחותיה או יריביה. כאמור, רוב הסקרים מראים מירוץ צמוד בין טראמפ לקלינטון, כשפעם יש יתרון לאחד ופעם לאחר, אך רוב המומחים סבורים שהעימות הגדול, הראשון מתוך שלושה, שיתקיים הערב, עשוי להמס את השוויון ואולי אף לחרוץ את גורל הבחירות.
רוב היוזמות לפגישות באו מהמדינאים הזרים, ואילו הפגישה בין טראמפ לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, היתה יוזמה מצד המועמד עצמו. זאת בעוד לשכת נתניהו אירגנה את הפגישה עם קלינטון כדי להבטיח שישראל לא תואשם בחד־צדדיות. ברור ששני המועמדים גם יחד סברו שפגישה מצולמת עם המנהיג הישראלי עשויה לעזור להם בבחירות, ובפרט בכמה ממדינות המפתח כמו פלורידה, פנסילבניה ואוהיו.
נתניהו שמר בפגישות האלה על איזון ממלכתי, להבדיל מנשיא מצרים א־סיסי, שבראיון טלוויזיוני השיב לשאלה על פגישותיו עם שני המועמדים כי "ברור שטראמפ יהיה מנהיג חזק" ו"גם קלינטון תהיה נשיאה טובה".
עצם השימוש באו"ם כזירה לעשיית נפשות במערכת בחירות אמריקנית הוא תופעה חסרת תקדים, שמבליטה עוד יותר את העובדה שבאופן בלתי צפוי בהחלט דווקא מדיניות חוץ ויחסי חוץ הפכו לאחד ממוקדיו העיקריים של המירוץ לנשיאות. טראמפ, כמובן, מנסה להדוף את הטענות על חוסר ניסיון, בהצביעו על כך שדווקא אמריקה, ש"מחזירה לעצמה את גדולתה", כפי שהוא מבטיח, תוכל לטפל בצורה יעילה יותר באיומים בינלאומיים, כולל הטרור האיסלאמיסטי. קלינטון ואנשיה ציירו באוזני בני שיחם הזרים (ובאוזני הציבור האמריקני) תסריט אימים לגבי מה שיקרה למנהיגותה של אמריקה ולגורל העולם במקרה של ניצחון רפובליקני.
ברם, מי שהיתה הדמות הנוכחת־נעלמת בכל הפגישות האלה, היתה זו של הנשיא אובאמה. מנהיגי העולם, ובפרט אלה מהמזרח התיכון, השתדלו להבין משני המועמדים אם יש לצפות להמשך המדיניות שאפיינה את ממשל אובאמה, כלומר העדפת ההישענות על פעילות במסגרות בינלאומיות וצמצום תפקידיה המובילים של אמריקה במסגרות אלה, ומבחינת מנהיגי המזרח התיכון, אם הממשל הבא ימשיך בקו של אובאמה, שלדעתם היה גורם משמעותי בהיווצרות האנדרלמוסיה הנוכחית באזור, כולל הטרגדיה בסוריה (וכתוצאה מהסכם הגרעין, לעלייה מדאיגה באיום האיראני על השלום ובמגמות ההתפשטות ההגמונית שלה באזור).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו