ולדימיר, נהג המונית המוסקבאי שמתמחה בהסעת זרים ברחבי בירת רוסיה, לא יכול היה להירגע. "איך, איך ייתכן שאנו, מדינה ענקית, בעלת שדות אינסופיים ואקלים מתאים, קונים את תפוחי האדמה והגזר מישראל, מדינה פצפונת שכולה מדבר וחול? מילא שיביאו מישראל מנגו ודברים טרופיים אחרים, אבל גזר ותפוחי אדמה?" קשה לקבוע מה היה בו יותר - עצב ואכזבה נוכח אי היכולת של רוסיה להזין את עצמה, או הערצה כלפי ישראל, שמצליחה במקום שבו מעצמה גדולה נכשלת. כך או כך, ירקות ופירות מישראל הפכו מזמן למחזה רגיל ומוכר בחנויות במוסקבה, ואף בפריפריה הרוסית.
וזה לא נגמר בגזר ובתפוחי אדמה. ככלל, ישראל נתפסת ברוסיה כמדינה חיובית, מפותחת ומרתקת. היא קוסמת לרוסים רבים כיעד תיירותי, ואם יש מגבלה כלשהי על הגברת התיירות הרוסית לישראל, היא נובעת מכך שישראל יקרה יותר מיעדי חופשה אחרים. במקרה זה הוכח מעל לכל ספק הקשר בין התיירות ליצירת תדמית - רבבות הרוסים שביקרו וטיילו בארץ מאז ביטול הצורך בוויזה חוללו מפנה בתפיסת ישראל בכלל הציבור הרוסי. כמעט לכל אדם שתפגוש במוסקבה יש מכר, חבר או קרוב שביקר לאחרונה בארץ הקודש וסיפר לו על נפלאותיה. סיפורים חיוביים אלה הולכים ומצטברים, והתוצאה ברורה: כך נוצרים עוד ועוד מעגלי אהדה לישראל.
מעניינת במיוחד ההתייחסות הרוסית להישגים הצבאיים של המדינה היהודית. אם במחוזות מסוימים במערב רואים בצה"ל ובעוצמתו "גיבנת" שראוי לבקר, בעיני הרוסים עוצמה ישראלית היא דווקא מושא להערצה. כוח צבאי, מבחינת הרוסים, משמעו מדינה עצמאית הבוטחת בעצמה, ורק במדינות כאלה הם מוכנים לראות פרטנרים שווים לעצמם.
מצב דברים זה הוא במידה רבה תולדה של השקעה אינטנסיבית מצד הרבה גורמים בישראל. השגרירות במוסקבה, רשת מרכזי תרבות ישראליים, נציגויות הסוכנות - כל אלה עושות עבודה שערכה לא יסולא בפז. אפילו בימים אלה, ימי סוף הקיץ, שבאופן מסורתי נתפסים ברוסיה כתקופת החופשות, יש פעילות ישראלית גדושה בבירת רוסיה. די אם אזכיר שלושה אירועים בולטים השבוע: תערוכת חוצות של צילומי נוף מישראל, פסטיבל הקולנוע הישראלי ופסטיבל תזמורות צבאיות מרחבי העולם, שאחד מאורחיו העיקריים הוא תזמורת צה"ל.
כשישראל מוזכרת באמצעי התקשורת הרוסיים, הקונוטציה היא לרוב חיובית. שליטת הממשל הרוסי בתקשורת המרכזית כה הדוקה, שברור שהחיבה לישראל ניזונה מ"רוח המפקד". כאן טמונה גם מידה מסוימת של אי־ודאות באשר לעתיד: מה יקרה לאהדה ולגישה הפרו־ישראלית, אם כיוון הרוח בשלטון ישתנה? שינוי כיוון אינו נראה היום באופק, אך יש לפחות תחום אחד שבו מתקיימת תחרות ממשית, אם כי רחוקה מן העין, בין רוסיה לישראל. עליית היהודים לישראל, אחד מערכי היסוד של המדינה היהודית, מצטיירת בעיני השלטון הרוסי באור שונה. מבחינתם מדובר במאבק תחרותי על המשאב החשוב מכל, ההון האנושי. לכן זרם העולים שעוזבים את רוסיה מתקבל אצלם בעצבנות מה. למרות זאת תושבי מוסקבה מריעים לתזמורת צה"ל בכיכר האדומה, קונים כרטיסים לסרטים ישראליים ומקיפים בטבעת צופים עבה כל תמונת נוף מישראל. מצבנו התדמיתי בבירת רוסיה מעולם לא היה טוב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו