התחממות היחסים בין טורקיה לרוסיה בחודש האחרון הגיעה בשבוע שעבר לשיא בדמות המפגש בין נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, במה שעשוי לשנות, שוב, את מפת האינטרסים והבריתות במזרח התיכון.
חידוש היחסים בין אנקרה למוסקבה בא לידי ביטוי בכך שהביקור הראשון של ארדואן לאחר ניסיון ההפיכה בטורקיה נערך דווקא על אדמת רוסיה - היריבה הגדולה של נאט"ו - בעוד טורקיה עצמה היא חברת נאט"ו. שנית, קודם לביקורו ברוסיה התראיין ארדואן לעיתונות הרוסית וטען כי רוסיה היא הגורם "המשמעותי ביותר" לפתרון הבעיה בסוריה, תוך כדי שהוא מתעלם בבוטות ממעמדה של ארה"ב, עד לא מזמן שותפתה האסטרטגית והחשובה ביותר של אנקרה.
התקרבות זו מגיעה לאחר מתיחות שהחלה עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. טורקיה תמכה במורדים הנלחמים במשטר אסד, שטבח בסונים, בעוד רוסיה ניסתה לעזור למשטר אסד לגבור על המורדים. זאת בשל העובדה כי סוריה היא נכנס אסטרטגי משמעותי מבחינתה, המאפשר לה גישה צבאית ואזרחית למימי הים התיכון. מתיחות זו העמיקה לכדי סכסוך של ממש עם התערבותה הצבאית בפועל של רוסיה על אדמת סוריה והגיעה לשיא כאשר טורקיה הפילה מטוס קרב רוסי.
למרות זאת, כאמור, חלה בחודש האחרון התקרבות משמעותית בין המדינות. התקרבות זו נעוצה בכמה גורמים, שחלקם קשורים למדיניות החוץ של טורקיה וחלקם תלויים בגורמים חיצוניים. ראשית, טורקיה מצאה עצמה בבידוד מוחלט והחליטה לשנות את מדיניות החוץ שלה. אנקרה מעוניינת כעת ביציבות ובפיוס עם מדינות שכנות אסטרטגיות, כגון ישראל ורוסיה, שבהן היא יכולה להיעזר בנושאים הקשורים למלחמת האזרחים בסוריה ולמלחמה בטרור, וכן בנושא אספקת אנרגיה.
שנית, התקרבות טורקית לרוסיה משמעותה התרחקות טורקית מהמערב. לא די בכך שהאיחוד האירופי היקשה לאורך שנים את הצטרפות טורקיה לאיחוד, ולא מספיק שאירופה וטורקיה מתנצחות בשנים האחרונות בסוגיית הפליטים מהמזרח התיכון, הרי מאז נכשל ניסיון ההפיכה בטורקיה, גורמים במערב מודאגים ממצב הדמוקרטיה בטורקיה לנוכח הטיהור האידיאולוגי שמבצע בה ארדואן. מדיניות זו נתפסת בעיני ארדואן כהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים של טורקיה.
גורמים רשמיים בטורקיה האשימו את ארה"ב במתן עזרה ובסיוע לקושרים העומדים מאחורי ניסיון ההפיכה בטורקיה. גם אם לא מדובר בארדואן עצמו, התבטאויות אלה מלמדות על הלך הרוח בשלטון הטורקי. נוסף על כך, הממשל האמריקני מסרב עד כה להיענות לבקשת ארדואן להסגיר את מי שנחשב בעיניו כיוזם ההפיכה, פתהוללה גולן, המתגורר בארה"ב.
רצף תהליכים אלה הוביל את טורקיה לעבר זרועותיה של רוסיה. ארדואן, מבחינתו, מעוניין בשותף חזק המתעניין פחות ברמת הדמוקרטיה הטורקית ובאיכותה, ויותר באינטרסים ריאליסטיים קרים, תוך כדי השגת יציבות אזורית.
ומה באשר להשלכות האסטרטגיות על ישראל? מצד אחד, מדיניות החוץ החדשה של טורקיה הביאה בחשבון את ישראל כשחקן חשוב באזור, ועל כן נחתם הסכם הפיוס לאחרונה. מצד אחר, לפיוס הישראלי־טורקי תרמה גם המתיחות ביחסים בין טורקיה לרוסיה, והחשש הטורקי באשר לאספקת הגז מרוסיה. חשש זה - לצד אישור מתווה הגז בישראל והכוונה לייצאו למדינות האזור - תימרץ את ארדואן להשלים את הסכם הפיוס.
בסופו של דבר, נראה כי הפיוס בין טורקיה לרוסיה לא אמור לבוא על חשבונה של ישראל, אלא לצד ישראל, כחלק מציר של שחקנים מרכזיים המעוניינים ביציבות אזורית ובאספקת אנרגיה מגוונת ובטוחה, בהתאם למדיניות החוץ החדשה של ארדואן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו