לא קל להיות קומיקאי בישראל, מצד שני, גם לא שוטר. בכלל, לא קל להיות ישראלי, חם פה ויש פקקים והילדים בחופש וחמותך באה לבקר ואתה בכלל עדיין רווק. כל המכלול הזה מייצר קושי לכל העוסקים במלאכה. קומיקאי בישראל 2016 יתקשה לספר בדיחות על ערבים, דתיים, נשים, אנשים שגרים בפריפריה, תל־אביביים, אתיופים והומואים. בסוף נשארנו רק עם בדיחות על חתונות ושמעון פרס.
כולם פה נעלבים כל הזמן, נדמה שזה הפך לספורט הלאומי. חבל שאין כזה באולימפיאדה, סוף סוף היינו חוזרים עם מדליה. זה אירוני, משום שהקומיקאים הכי גדולים בעולם הם יהודים וגם משום שבסטנד־אפ יש הסכם לא כתוב עם הקהל שהוא מגיע מוכן שיצחקו עליו.
במקרה של משטרת ישראל שביטלה את ההופעה של אדיר מילר בכנס שלה בעקבות פרק בסידרה שלו שבו הוא צחק על שוטרים, היה הרבה יותר מגניב פשוט להוכיח קצת הומור עצמי וקוליות ולהפתיע את מילר עם קטע סטנד־אפ עליו כשהוא היה עולה על הבמה. הבעיה
עם הפרק היא הטיימיניג. הרי בינינו, רוב המשטרה מורכבת משוטרי התנועה ויחידות הסיור והבילוש, שלא עושים כותרות, לא מרוויחים המון וקמים בבוקר לעבודה, שאיך נגיד את זה, לא בדיוק חופשה באיביזה. מניחה שרובם לרוב נקרעים מול מילר על מסך הטלוויזיה. רק שהפעם הפרק, מצחיק ככל שיהיה, מגיע בתקופה קשה תדמיתית
למשטרה וגרם לכמה שוטרים לצעוק: די עם הבדיחות עלינו.
אף אחד לא אוהב שרומזים לו שהוא אהבל, מצד שני ייאמר לזכות מילר שהוא צוחק לא מעט גם על עצמו. הבעיה היא שלא לכולם יש יכולת הומור עצמי מפותחת כמו של קומיקאים שעולים לבמה ואומרים לקהל: תשמעו, תכלס אני אפס ואתם הולכים לשלם לי עכשיו הרבה מאוד על זה, או כמו שאמרה פעם אלן דג'נרס: "במקום ללכת לפסיכולוג ולשלם לו שישמע על הבעיות שלי, אתם משלמים לי כדי שאספר לכם אותן".
בסיפור הזה אין באמת אשמים, בייחוד לא כשמילר שיחרר הודעה שבה הוא מתנצל אם מישהו נפגע. אם כבר יש משהו, זה אולי ניסיון להפיק קצת לקחים, אם יש מקום להיות קצת יותר רגישים בפעם הבאה (ואם כבר צחוקים על המשטרה, אז שהפרק ישודר אחרי ההופעה). אני מהמרת שתיערך סולחה ושהמשטרה תחזיר את ההופעה תמורת התנדבות של מילר אצלם לחצי יום. ובכלל, טיפ לחיים: באנו לכאן לזמן קצר וזה לא שכל היום החיים שלנו תותים, אז תכלס, קצת הומור עצמי עוד לא הרג אף אחד. זאת סגולה לאריכות ימים, תראו את פרס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו