המהפכה בטורקיה לא רק שלא תמה ונשלמה, ולא רק שלא נכשלה, אלא היא נמשכת במלוא עוזה, שוברת מדי יום שיאים חדשים בדרכה לשנות את פניה של טורקיה מן היסוד ולשרוף עד עפר את הגשרים המחברים אותה לעברה.
לא, אין מדובר בהצגה הכושלת שלה היינו עדים לפני יותר משבוע, שעה שקבוצה קטנה של חיילים וקצינים - שזהותם עדיין לא נתבררה וכך גם מטרתם והעומדים מאחוריהם ובראשם - ניסתה לתפוס את השלטון במדינה. הניסיון היה כה כושל וכה חובבני, עד כי יש בטורקיה ומחוצה לה המשוכנעים כי מדובר בעצם בהצגה מבוימת שמאחוריה עמדו ארדואן ואנשיו. העובדה שממשלת טורקיה לא פירסמה עד לרגע זה דין וחשבון בהיר וברור על אודות ניסיון ההפיכה, אלא מוסיפה לירות לכל הכיוונים, מחזקת את אלו המאמינים כי מדובר בקונספירציה.
המהפכה המתחוללת בימים אלו בטורקיה היא מהפכה אחרת, מהפכה מעשה ידיו של ארדואן שהשכיל לנצל את ההזדמנות שנקרתה לידיו כדי להנחית מכה אנושה ואולי מכת מוות על מחנה מתנגדיו בדרכו להגשים את מטרותיו משכבר הימים: חיבורה של טורקיה מחדש אל שורשיה המוסלמיים והעות'מאניים ומחיקת מורשתו של מייסדה של הרפובליקה הטורקית, כמאל אטאתורק, ובעיקר את תפיסתו החילונית.
נדבך חשוב בדרך להשגת מטרה זו, ושמא נדבך נוסף בכינונה של הסולטאנות החדשה של ארדואן, הוא כמובן ביצור מעמדו וחיסול כל בסיס התנגדות פוליטי המסוגל לעמוד בדרכו. בכל מערכות הבחירות שהתנהלו בטורקיה בעשור האחרון, העשור של ארדואן, העניק לו ולמפלגתו הבוחר הטורקי את הניצחון, ביטוי ברור לתמיכה הנרחבת שממנה הוא נהנה בקרב הציבור הטורקי. אבל היה זה ניצחון יחסי ובשום פנים לא רוב מוחלט. נהפוך הוא, שוב ושוב הוכח כי מרביתם של הטורקים מתנגדים לדרכו של ארדואן, או לכל הפחות מעדיפים שלא לתת לו את קולם. לשיא הגיעו הדברים בשתי מערכות בחירות בשנה שעברה, שבמהלכן נכשלה מפלגתו של הנשיא להשיג את הרוב שהיה דרוש לה כדי להכניס שינויים בחוקה הטורקית, במטרה לחזק את סמכויותיו ובכך להנציח את שלטונו.
אלא שכמו בדוגמאות אחרות מן ההיסטוריה, משנואש ארדואן מללכת בדרך הדמוקרטית של זכייה ברוב קולות הנדרש לחולל את השינויים שבהם רצה, הוא ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו בשבוע שעבר, והיכה בברזל בעודו חם. הפרלמנט הטורקי הכריז על מצב חירום ובכך העניק את התפאורה הנדרשת למופע שבו החל ארדואן. כשהמוני תומכיו מפגינים ברחובות, ולמול צבא מסורס ומחנה מתנגדים מותש, שבור ומפולג, ובעיקר למול ציבור טורקי מבוהל ומשותק, מחולל כיום ארדואן מהפכה שלא היתה כדוגמתה בטורקיה.
בזה אחר זה הוא משתלט על כל מאחזי השלטון וההשפעה במדינה, החל בתקשורת, עבור לאקדמיה ולמערכות החינוך והמשפט, וכלה במשטרה ובצבא. עשרות אלפים ממתנגדיו, ולענייננו, כל מי שעשוי למתוח ביקורת על צעדיו, הודחו ממשרותיהם. אלפים רבים אחרים נעצרו.
הכריזמה של ארדואן נשענה על הצלחתו לייצב את המערכת הפוליטית הסוערת ולחולל שגשוג כלכלי חסר תקדים בתולדותיה של טורקיה. הוא גם השכיל לגייס תמיכה על ידי הפניית תשומת הלב הציבורית למול האויבים שמבחוץ, פעם ישראל ופעם אחרת רוסיה, פעם הכורדים, ועתה הממשל האמריקני שאותו מאשים ארדואן במתן חסות לאיש הדת, פתחוללה גולאן, העומד, לפי ארדואן, מאחורי ניסיון ההפיכה. בשנים האחרונות נראה היה כי סר מגע הקסם וכי יותר ויותר טורקים עייפו מארדואן. אבל אז התרחש בעבורו הנס על הבוספורוס.
טורקים רבים חוששים, איש מהם כבר לא יעז לפצות פה, כי ככל שארדואן יחזק את שלטונו הוא יחליש את המדינה הטורקית ויערער את אושיותיה. אבל רק ימים יגידו אם המהפכה שמחולל ארדואן בטורקיה היא בלתי הפיכה כפי שחוששים מתנגדיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו