ה"לונדון טיימס" פירסם שלשום מכתב פתוח על פני שני עמודים וקרא להרחקת רוסיה ממשחקי ריו. לא מעט אלופים אולימפיים ואנשי ספורט אחרים חתמו על המכתב, אבל הוועד האולימפי הבינלאומי עשה אתמול מה שגוף בינלאומי רציני עושה במצבים כאלו - התחמק וזרק את ההחלטה למקום אחר.
גוף שלקח על עצמו את הקמת WADA (הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט) ואיחד את המאבק בסמים בכל ענפי הספורט - עצר פתאום והחליט שרוסיה לא תורחק באופן גורף, אלא כל התאחדות תקבל החלטה עצמאית. כבר ברור ששום התאחדות בינלאומית אחרת לא תלך בדרכי התאחדות האתלטיקה, שהרחיקה באופן גורף את הרוסים מריו.
והנה לקח חשוב לחיים: לפעמים ההחלטה הפחדנית היא ההחלטה הנכונה. בשיקולי תועלת ונזק לא היה צורך בהרחקה מלאה. הרחקה גורפת היתה הכרזת מלחמה עם השלכות לפוליטיקה העולמית הכללית. לוועד האולימפי הבינלאומי יש כוח מוגבל במשחקי כוחות שכאלו, וניחוש תוצאות מלחמה כוללת הוא ענף שהלוואי שמישהו בעולם היה מבין בו.
לעומת זאת, הרחקת רוסיה מתחרויות האתלטיקה, כלומר הרחקת אחת המדינות החזקות ביותר מהענף החשוב ביותר, היא צעד כואב מאוד. יש סיכוי לא רע שתגרום לרוסים לשפר את דרכיהם ויותר מכך - ספק אם הרחקה גורפת היתה מגדילה את הסיכוי.
כמה אתלטים רוסים כן ישתתפו בריו כעצמאים, לאחר שהוכיחו עצמאית היסטוריה נקייה בתחום הסמים. הם היו צריכים בין השאר להראות שמרבית בדיקות הסמים שלהם לא התנהלו תחת המערכת הרוסית שהעלימה תוצאות, וכך למעשה חלה על ספורטאים שהתאמנו בעיקר מחוץ לרוסיה.
אולי זה צריך להיות השיעור כלפי העתיד: לתת לספורטאים את האפשרות להוכיח שהם נקיים. כריס פרום, זוכה הטור דה פראנס, פירסם תוצאות של בדיקות במשך שנים. אתלטים אחרים הצטרפו במשך השנים לתוכניות של "פספורט ביולוגי" ואף הסכימו בעבר לבדיקות דם. ספורטאים שעושים את הצעדים הללו זכותם להישפט כיחידים; ספורטאים שעוצמים עיניים ונחבאים מאחורי נבחרת מסממת או ענף ספורט שמעלים עין - יידעו שהם עלולים לסבול מהרחקות גורפות.
בעולם ספורט שבו כל מי שרושם תוצאה ייחודית חשוד מראש, זה הדבר שלטעמי חסר - עידוד לספורטאים שעושים את הצעד הנכון להראות שהם נקיים. בהיעדר אפשרות כזו, הרחקת מדינה מכ־30 ענפים, שרק בחלקם נמצאו סמים, כנראה היתה גורפת מדי. תנו לנקיים סיכוי, זה חשוב לא פחות מענישה קולקטיבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו