ביקורו של שר החוץ המצרי סמאח שוכרי בארץ מצביע על עלייה בדירוג האשראי של ישראל.
מאז נרצח אנואר סאדאת, ובתבונתו השתתף בגין בהלוויה תוך התעלמות מרמזים להישאר בבית, התאפיין השלום עם מצרים במילים "קור" ו"צונן". ביל קלינטון נאלץ לכפות על חוסני מובארק להגיח להלוויית יצחק רבין, ותו לא.
אמנם מאז עלה עבד אל־פתאח א־סיסי לשלטון התעצם שיתוף הפעולה הישראלי־מצרי, והוא נשען על אינטרסים מוצקים, אבל כמעט לא נמצא לו ביטוי פומבי. הביקור הנוכחי עונה על הצורך הישראלי להעניק גם פומביות ולגיטימציה לשלום בן 37 השנים. היעדים המיידיים ברורים: להבטיח שהפיוס עם טורקיה לא יפגע כהוא־זה בשיתוף הפעולה עם מצרים, ושקהיר לא תודח מרשימת הקונים־בכוח של הגז ממאגר לוויתן.
ככל שעניינים אלה כבדי משקל, הם אינם היעד האסטרטגי. שוכרי מוכן לסלול את דרכו של בנימין נתניהו למפגש עם נשיאו א־סיסי, ואולי גם עם אבו מאזן, רק אם ייפתח אופק שלפיו ייתכן הסכם אזורי בין ישראל לבין המדינות הערביות המתונות, שתומכות עדיין ביוזמתן הכוללת מ־2002.
ישראל קרובה לתפיסה זו. מנהיגים ישראלים, ובהם גם נתניהו ויצחק הרצוג ויאיר לפיד וציפי לבני ואביגדור ליברמן, דיברו בחיוב על יוזמת הנשיא א־סיסי. כוונתם היא להסדר אזורי ברוח ההצעות שהכינה קבוצה צנועה אך חשובה בשם "ישראל יוזמת", שעיבדה בפועל בעזרת המועצה לביטחון לאומי את הרעיון למשהו הדומה לנאט"ו אזורי המבוסס על כינון שתי מדינות לשני עמים.
ברמה הטקטית ייתר מפגש בקהיר, ולאחריו יוזמה מצרית, את משקלה של הפעילות הצרפתית שאינה לרוחה של ישראל. זה הפתרון המועדף, שיעניק לישראל הכרה כוללת של רוב העולם הערבי, ולא רק פיסת נייר, תמורת הקמת פלשתין. רק שאבו מאזן חשוד כמי שיטרפד זאת מפני שלהערכתו, ישראל רוצה את ההכרה בלי לסגת מהשטחים ובלי לראות בהקמת פלשתין; ונתניהו חשוד כמותו כי בסופו של יום לא ייתן ידו להקמת פלשתין. בוודאי לא בהרכב הנוכחי של הממשלה. חבל.
מנגד, כרע במיעוטו, חיוני שהימין בממשלה לא יכביד על נתניהו לתמרן בתוככי המגע המדיני העדין והסבוך בצורה שלא ישראל תיחשב כאחראית לכישלון היוזמה המצרית. זה מצריך תחבולות לרוב, וריסון של הבקרה התקיפה מימין, מתוך שורות הממשלה. נחוץ איפוק. של האלקינים והמירי רגבים והבנטים. כדי להשיג לפחות את הרע במיעוטו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו