הריגת החשודים השחורים בידי משטרת דאלאס בשבוע שעבר, הנראית, על פניה, חסרת הצדקה, ורצח חמשת השוטרים על ידי החייל האמריקני לשעבר ממוצא היספני, מיקה ג'ונסון, במהלך הפגנות המחאה, החזירו אל מסך הטלוויזיה תמונות משנות ה־60, אשר נדמה היה כי שוב לא נראה.
בחירתו של הנשיא השחור הראשון בארה"ב לפני שמונה שנים היתה, בלי ספק, שבירת תקרת הזכוכית: אותה תחושה שיש מגבלות בלתי רשמיות, המונעות מאנשים מסוימים ומקבוצות מסוימות מלהגיע לעמדות חברתיות בכירות, נעלמה כביכול. לפני שנבחר ברק אובאמה, רבים לא העלו על דעתם כי עצם בחירתו של שחור לנשיא בארה"ב הוא דבר אפשרי. היו שאמרו כי בחירה שכזו עשויה להתרחש בעוד דור, ופתאום, בנובמבר 2008, נשברה אותה תקרה מפורסמת, והוא נבחר לתפקיד.
שבירת התקרה הפכה את אובאמה הצעיר למודל לחיקוי, היא הוכיחה לאפרו־אמריקנים רבים כי צירוף של השכלה ונחישות יכול להביא אותם לכל פיסגה, והעניקה לצעירים שחורים גאווה במוצאם. אובאמה עצמו היה מודע היטב לייחוד שבבחירתו, בכל יום במהלך כהונתו. הוא דיבר על כך לא מעט, הביע הזדהות עם השכבות החלשות בחברה, עשה מינויים בכירים מקרב הקהילה האפרו־אמריקנית והוכיח כי הם ראויים לתפקידיהם, וכי רק אם תינתן לשחורים הזדמנות - הם יוכיחו את עצמם.
אלא שמתברר שלא היה ביכולתו להיאבק בעוינות הבין־גזעית. הוא לא יכול היה להפוך את 43 מיליוני האפרו־אמריקנים, רובם בני השכבות החלשות בחברה, לאנשי המעמד הבינוני. הוא לא יכול היה להוציאם מבתי הכלא, שרוב אסיריהם שחורים. דווקא היבחרותו והתקוות שנתלו בה היו אלו שהעמיקו את התסכול השחור, בבחינת "אם גם כאשר נשיא ארה"ב הוא אחד מאיתנו מעמדנו איננו משתנה, אין סיכוי שהוא ישתפר בעתיד, כאשר שוב ייבחר לתפקיד אדם לבן".
הקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק בקרב השוטרים עשתה את שלה. העובדה שבשדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון יושב נשיא שחור לא גרמה להם לחשוב פעמיים. אולי להפך. ומבחינת השחורים - התחושה שגם כאשר אובאמה מכהן כנשיא אין מי שיגן עליהם מפני שומרי החוק, העמיקה בקרבם את התסכול.
אובאמה הצליח לשבור את תקרת הזכוכית, אבל אין פירוש הדבר שבעקבות המהלך הזה נכנס לחדר אוויר רענן והכל השתנה לטובה. לטווח הארוך, יהיה זה ציון דרך דרמטי בדרכם של האפרו־אמריקנים לשוויון, אך בשלב הראשון קרה הדבר ההפוך: נוצרה ציפייה לא ריאלית, שאחריה התרחשה נסיגה. במידה בלתי מבוטלת אפשר, לדעתי, לומר כי בחירת אובאמה הובילה להחרפת המאבק הבין־גזעי באמריקה בשלב המיידי. כדאי לזכור כי בחירתו של בנימין ד'יזראלי לראשות ממשלת בריטניה לא שמה קץ לאנטישמיות בארצו, ובחירתה של גולדה מאיר לראשת ממשלת ישראל לא העניקה שוויון לנשים. אלה היו ציוני דרך חשובים שתרומתם - אם בכלל - באה לידי ביטוי רק שנים מאוחר יותר. הנשיא האמריקני הבא יקבל לידיו פצע פתוח, וגם אם לא תיכנן זאת קודם לכן - יהיה זה אחד מאתגריו המיידיים לטפל בו ולנסות למצוא לו מזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו