זמן אופייני לשוך סערה במדינתנו הקטנה עומד על יממה ולכל היותר יומיים. כלומר, גם אם התכוון האדם יוצר הסערה לעורר איזשהו דיון, מחשבה - לא יהיה סיפק בידו אפילו להתעטש, איש לא יקשיב לו. יש גם סיכוי שדבריו יוצאו מהקשרם ואז יצא קרח מכאן ומכן.
מבקר התרבות של גל"צ, גידי אורשר, נגע במרכז העצבים של כל חברה על הגלובוס. הוא נגע בגחלים לוחשות אשר מסרבות לגווע ובמיוחד כאשר יש מי שְיִנְפַח בהם חמצן עד להצתה הבאה. הוא נגע במטען התרבותי המסורתי שיש לכל אדם. מבקר התרבות רצה לסמן את הקצוות המפריעים לו במיוחד, במתקפה ראשונה מסוגה על הקשת המזרחית אשר נהנתה מחסינות, ורצה לנער את "נבערי" ש"ס, אך מצא עצמו משלח אש בשדה רחב מידיי מכדי להכיל את דבריו.
אנשי המדע יאמרו שמי שרוצה לחלוק על חוק הכבידה מספיק לו ניסוי אחד שיפריך את החוק. שהתפוח יעלה מעלה במקום ליפול. כלומר, כפי שאומרים בימינו, אורשר "הרים להנחתה". בקלות אני יכול להפריך את טענותיו שהן בחזקת חוק בקרב רבים. שהרי משתדל אני מיום ליום להניח רצועות עור על זרועי, לנשק מזוזה על משקוף, לנשק ספר תורה עשוי מקלף בהמה, לקרוא כמה מזמורי תהילים, וכל זאת לפני שאסור אל עבודתי. ומהי עבודתי? לדאוג שבסופו של התכנון, הטיל החביב יפגע במטרתו. וזה אינו עניין של מה בכך. תמצית המדע והטכנולוגיה מתנקזים לכלי הטייס הזה. זאת ועוד, לא תמצאו איש אשר לא ימלמל בשפתיו או יהרהר בלבו רגע לפני שיגור טיל בתפילה שיצליח דרכו.
האם קיימת סתירה בין השניים? האם היובש "התרבותי" עליו מדבר אורשר יכול לדלג על הנפש? אני משוכנע שבמקרה של אורשר, הבורות המאכזבת היא אשר הביאה את התפרצות הזו. מפני שהאינטליגנציה האירופאית במאה ה-19, שאליה שואפים אורשר ורבים אחרים להידמות, זו שהיתה בטוחה שהאדם הוא כל יכול בעזרת המדע, דחקה את האלוהים ואת הדת ואת המסורת למחוזות אפלים. המאבק נגד הדת היה אלים, ונכון - גם דו כיווני. רק נזכיר שהיהודים לא בתמונה הזאת. למרבה האירוניה, דווקא גדולי המדע כדוגמת ניוטון אבי חוק הכבידה, או באלז פסקל וליאונרד אוילר ודה-למבר ואחרים, הואשמו בעיסוק יתר במאגיה שחורה. כלומר העיסוק הרב שלהם בתיאולוגיה היה לצנינים בעיניהם של "הנאורים" בימים ההם ובעצם גם בזמן הזה.
אין ספק שדברי אורשר חמורים בפני עצמם וגם מידת הסנגוריה לא עומדת לו כאשר הוא משדר ברדיו ציבורי. מפני שעליו ללמוד הרבה יותר בטרם הוא מחדד עפרונו. מפני שמטען רוחני ענק ויקר מאוד נלקח מאת העולים מכל הארצות. הניסיון להנדס את היהודי החדש כשל באופן מחפיר ותוצאותיו ניכרים עד עצם היום הזה. השיבה אל המקורות איננה מאיימת על איש. אדרבא, כשהעגלה הפרטית שלי מלאה מכל טוב גלובאלי והגרעין היהודי דומיננטי, מידת הצניעות מחייבת אותי לדאוג גם לעגלות האחרות, ובהם נכדיי, שחציים מגלות אשכנז וחציים מגלות המזרח. ויהיו דברים אלה לצינון הגחלים הלוחשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו