ניל דה גרוס טייסון, אסטרופיזיקאי אמריקני, שהוצג השבוע ב"דיילי מירור" כנחשב בתחומו, טוען כי אנו, תושבי כדור הארץ, איננו יותר מאשר גן חיות משולב עם פארק שעשועים שמבקריו הם חייזרים. לדעתו של טייסון, שייתכן שספג סנוקרת מהמתאגרף (מייק) טייסון, זה ההסבר ההגיוני היחיד לכל מיני החלטות חסרות היגיון שמקבלים בני אדם, דוגמת החתימה של ישראל על הסכמים מופרכים עם הפלשתינים.
אין כאן עניין של שיקול דעת אנושי, טען המדען. לדבריו, את כל ההחלטות מקבלים למעשה החייזרים, שגילו אותנו, מבקרים בכדור הארץ ומתגלגלים מצחוק על חשבוננו, היצורים הנחותים מהם ברמת האינטליגנציה. אנחנו עבורם כמו שהג'ירפות והבבונים בספארי עבורנו - אמצעי בידור נחות.
ואולי הוא צודק. אולי זו הדרך להסביר אנשים שקוראים את "הארץ", עיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים. אולי יד נעלמה ממאדים גורמת לצופה הישראלי להתרשם מהחכמולוגים במהדורות החדשות או לחשוב שצחוק מוקלט הוא סימן בדוק מדעית לבדיחה שנונה בתוכנית בידור. אנחנו הבידור.
ואם כבר מופע בידור, זה הרגע להיזכר בביקורו השבוע בארץ של הבדרן ניקולאי מלאדנוב, שבכלל הוצג לנו כשליח מטעם מזכ"ל האו"ם (קומיקאי בפני עצמו).
בפיו של האיש היתה אזהרה, שלתפיסתו חמורה היא: פתרון שתי המדינות מתקרב למצב שיהפוך בלתי אפשרי, אלא אם כן ישראל תעשה צעדים מיידיים מתחייבים ("אמיצים"), ובקיצור: ויתורים לפלשתינים, שוב. אז הנה לכם לוגיקה למתחילים: כאשר מישהו שרוצה ברעתנו מזהיר אותנו לא להגיע למצב מסוים, מה עלינו לעשות?
כמו בובות על חוט. פרסומת לרשת סקיי, ברזיל
עוד אנחנו מתלבטים בעניין, כדאי להגיע אל השליט הנצחי של ממלכת טרנסילבניה (היום חלק מרומניה), ולאד צפש השלישי, דרקולה בשבילכם, שבסיפור הזה לא מתכוון לשפד גם את מי שמרגיז אותו.
ובכן, בחלק ניכר מתקופת כהונתו, נלחם דרקולה בסולטן הטורקי, שניסה לכבוש ממנו שטחי ממלכה. יום אחד נודע לדרקולה, דרך עוזריו, כי הסולטן מציע פרס של 1,000 מטבעות זהב על ראשו.
אמר דרקולה: "אז אני מציע סכום כפול, 2,000 מטבעות זהב, למי שישמור שראשו של הסולטן יישאר מחובר לצווארו. ואני גם מבקש, שכמו שהסולטן דאג שאני אשמע על ההצעה שלו, תדאגו שהסולטן ישמע על ההצעה שלי".
שאל אחד העוזרים: "למה אתה מוכן לשלם למי שישמור על ראשו של הסולטן שרוצה את ראשך?"
ענה דרקולה: "הסולטן רוצה את ראשי, כי הוא יודע שאם לא אעמוד בראש הממלכה - ולאכיה תיפול לידיו. אני רוצה שהסולטן ישמור על ראשו מחובר לצווארו, כי כל זמן שהוא עומד בראש האימפריה העות'מאנית - ולאכיה וכל הממלכה היקרה שלנו יישארו בידינו".
על האש ברמאללה
חבורה של ישראלים, לא הכי אינטליגנטים, בלשון עדינה - ולא צריך להיות חייזר כדי לדעת את זה - נסעה לפני שבוע לרמאללה כדי לבלות עם כמה פלשתינים בסעודת סיום צום הרמדאן. ככה, הם היו בטוחים, יבוא השלום. אבל היחידים לבוא היו כמה חבר'ה מקומיים שובבים - ששרפו להם את האוטו.
בהקשר זה, השבוע דווח באתר של מכון דיווידסון (חלק ממכון ויצמן למדע) על שיטה חדשה שפותחה בארץ לטיפול במחלות אוטואימוניות. זה הרגע להסביר שמחלה אוטואימונית היא מחלה שבה המערכת החיסונית של הגוף "מתאבדת" - במקום לתקוף גורמים חיצוניים, היא תוקפת את התאים הפנימיים של הגוף עצמו, את התאים־אחים שלה. ייתכן שמחלה מהסוג הזה נקראת כך, אוטואימונית, גם משום שבשלב כלשהו, למי שלוקה במחלה, שורפים את האוטו.
למרות ההצתה, אותם ישראלים המשיכו להתפעל מהכנסת האורחים הפלשתינית, מה שמביא אותנו למעשייה באחד הכרכים בכתביו של רבי אלתר דרויאנוב ז"ל (ערוך מעט):
"ישבו שניים במסעדה. בזמן שאחד מהם סעד, השני כבר סיים ועישן מקטרתו. גץ יצא מהמקטרת ונפל על מכנסיו של הסועד, שלא הרגיש בכך. קם בעל המקטרת ושאל את בעל המכנסיים: "מה שמך?'" אך זה רגז שמטרידים אותו באמצע הסעודה ועשה עצמו כמי שאינו שומע.
חזר בעל המקטרת על השאלה: "הגידה נא, מה שמך? לטובתך אני שואל".
ענה בעל המכנסיים: "יוצמח אברמוביץ'".
אמר בעל המקטרת: "האם ידוע לך, מר יוצמח אברמוביץ', שהתעופף גץ על מכנסיך והם נשרפים?"
הביט האיש במכנסיו ושאל בכעס: "למה לא אמרת לי קודם?"
השיב בעל המקטרת: "כיצד יכולתי לומר לך זאת, ואת שמך לא ידעתי?"
הבידוד זצ"ל
ערב צאתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למסע ביבשת אפריקה, החלו להישמע יללות עולות ויורדות על עלות המסע הזה. אבל הבכי, מהר מאוד הבנתי, כלל לא היה על הכסף שיצא מקופת המדינה, אלא על מותה של התזה הנבנית באוויר של הבידוד המדיני שאליו נדחקה ישראל.
לכן עלינו לחבק את המייללים, מוקיריו ואוהביו של הבידוד המדיני, שלא יכלו אלא לפרוץ בבכי קורע לב נוכח כאב האובדן שהם חווים. יהיה זכרו ברוך. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו