שבוע וחצי עברו מיום פיגוע הירי הנורא במתחם שרונה בתל אביב, ואתמול השתחרר חגי קליין, אם תרצו הגיבור הגדול של האירוע. קליין היה באמצע ארוחה נינוחה כששני המחבלים החלו לרסס יהודים, וקליין, במקום לברוח על נפשו, החליט לאחוז בכיסא הקרוב אליו ולחבוט בראשו של אחד המחבלים. הוא ידע שהמהלך עלול לעלות לו בחייו, ובכל זאת בחר במעשה הרואי כדי לנסות להציל אחרים. קליין נפצע אנושות באותו הערב והובהל במצב של סכנת חיים לבית החולים.
"ידעתי שיכול להיות לזה מחיר כבד", סיפר אתמול, "ידעתי שצריך לסיים את האירוע וחתרתי למגע". כאילו מדובר היה במובן מאליו. קליין מדבר כמו לוחם במילואים שלמד מה זה לחתור למגע, רק שהפעם לא היה באמתחתו M-16 להגנה עצמית, ובכל זאת הוא בחר להסתער על המחבל. אני מודה, כשראיתי את התמונות מהאירוע נדהמתי. כבר ראינו אזרחים שתוקפים מחבל חמוש בסכין, אבל לתקוף מחבל שמחזיק בנשק חם? בלתי נתפס.
יותר מחצי שנה אנחנו מתמודדים עם מפגעים שיוצאים לרצוח יהודים, ולצד עבודה מצוינת של שוטרים וחיילים, ניצבו בקו האש גם אזרחים טובים שניסו לעצור את המחבלים. ראינו את הרצל ביטון, נהג קו 40, שנאבק בידיים חשופות במחבל שעלה על האוטובוס שלו; ראינו אזרחים שמשתמשים בגיטרות, במטריות ובמקלות סלפי בניסיון לנטרל מחבלים. והיה אפילו ראש עיר שהגיע בזמן שיא לזירה ועצר בעצמו מחבל. כל ישראל עדיין ערבים זה לזה.
לפני שנתיים, במהלך ביקור בלוס אנג'לס, חזרתי ברגל בלילה לביתה של חברה שלי. היא הסתכלה עלי בעיניים פעורות ולא הבינה איך אני מרשה לעצמי להסתובב ברחובות בערב לבד. "אם משהו יקרה לך ותצעקי בכל הכוח, אף אחד לא ייצא לעזור לך", אמרה בנחרצות, "אנשים מפחדים לעזור כאן לאחרים, שלא ייצא אליהם מישהו עם סכין או אקדח ויירה בהם, אז הם פשוט מתעלמים".
היא סיפרה לי על הפעם ההיא שבה ביקרה בשוק מחנה יהודה בירושלים ומישהו גנב לה את הארנק. בתוך שניות כולם התגודדו סביבה, שאלו אם היא צריכה כסף, מים, טרמפ למשטרה, ביקשו לעזור. "דבר כזה לא רואים בארה"ב", אמרה לי אז.
המדינה הזו, על כל קשייה ותחלואיה, היא מדינה של ערבות הדדית. מדינה של אימהות ואבות שנוסעים עם סירים לגבול עזה כדי לדאוג לחיילים; מדינה של אנשים שפותחים את ביתם בארוחות שישי לחיילים בודדים; מדינה של אזרחים שמרימים בשבוע תרומה של מיליון שקלים לחייל פצוע; מדינה שמלאה בגיבורים קטנים, שמבחינתם הצלה של חיי אדם היא לא מעשה גבורה, אלא מעשה מתבקש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו