אחת לזמן מועלית באצטלות שונות יוזמה שמטרתה לכרסם במדיניות העמימות הישראלית. כזו היא העתירה שהוגשה לאחרונה על ידי כמאה אזרחים לבג״ץ, בדרישה תקדימית שממשלת ישראל תסדיר מעמדה של הוועדה לאנרגיה אטומית. לצד התומכים הרבים בויתור ישראלי חד צדדי על מעמדה הגרעיני, חשוב להציג את יתרונותיה המובהקים של העמימות והסכנות הגלומות בויתור עליה.
תוך שהיא נמנעת מלהודות או להכחיש את יכולותיה הגרעיניות אימצה ישראל מדיניות של עמימות. מדיניות זו אפשרה לירושלים להימנע מהעקרונות המסורתיים של תיאורית ההרתעה הרציונאלית. לפיה, ההרתעה מושגת כאשר מדינות מציגות באופן אמין את יכולותיהן וכוונותיהן. באופן מעורר התפעלות ולמרות העובדה שישראל חרגה באופן מובהק מעקרונות אלו, הצליחה ירושלים למנוע את ההשלכות האוטומטיות השליליות שמתלוות באופן קבוע לרכישת נשק ביחסים הבינלאומיים.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפך הנשק הגרעיני לסמל המובהק של עוצמה. השגת הפצצה לעומת זאת, עלולה גם לגרום להשלכות לא מתוכננות שליליות. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא התופעה המכונה במחקר היחסים הבינלאומיים ״דילמת הביטחון״ – חיפוש הגנתי של מדינה אחר ביטחון, הגורם לה באופן לא מכוון לחוסר ביטחון גדול יותר, מכיוון שהוא מוביל אותה ואת אויבותיה למעגל של התחמשות והתחמשות נגד.
החלטת ירושלים לבנות את יכולתה הגרעינית תוך שמירה על מדיניות העמימות הוכחה כאפקטיבית מאוד תוך שהיא אף עולה על הציפיות של מחולליה. יכולות הגרעין של ישראל השיגו באופן מלא את המטרה הישירה והמכוונת של הרתעה יעילה כנגד התקפות לא קונבנציונאליות כנגד מדינת היהודים. מדיניות זו גם שימשה כמרכיב משמעותי שהוביל את מדינות ערב להכיר בעובדה כי לא ניתן ״למחוק את ישראל מהמפה״.
באמצעות אימוץ העמימות נמנעה ירושלים בחוכמה ובאופן ייחודי מהשפעות הנגד השליליות שמתלוות לבנייה של יכולות צבאיות בזירה הבינלאומית. המדיניות הייחודית הזאת שכנעה את העולם הערבי והמוסלמי שהארסנל הגרעיני המצוי בידי ישראל, לפי מקורות זרים, לא נועד למטרות התקפיות. העמימות איפשרה לשכנותיה של ישראל שלא להיות מודאגות מיכולותיה הגרעיניות של ירושלים וכתוצאה מכך היא הפחיתה את התמריץ שלהן להתחמש בארסנל גרעיני מאיים.
מדיניות ה״אל תשאל, אל תאמר״, שפותחה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, היא התרומה המקורית והייחודית של ירושלים לתקופה הגרעינית, ולפיה אין ישראל מודה או מאשרת שהיא מחזיקה בנשק גרעיני. המשמעות הנה שלמרות שכולם מודעים ליכולותיה הגרעיניות של ישראל, ירושלים עדיין שומרת על שקט פומבי בנוגע ליכולותיה האסטרטגיות יותר מחצי מאה.
הסירוב הישראלי להכיר ביכולותיה הגרעיניות בעוד שהיא דורשת ממדינות מזרח תיכוניות אחרות להמנע מפיתוח יכולת גרעינית צבאית, הופכת את ישראל למדינה חריגה עם זכויות יתר הנמנעות ממדינות אחרות. כתגובה לאלו הדורשים מישראל לזנוח או לכרסם במדיניות העמימות, ניתן לשאול את השאלה הפשוטה ״אם זה עובד, מדוע לתקן זאת?״. הצהרה ישראלית על יכולותיה הגרעיניות עלולה לסבך עוד יותר את המצב המסובך ממילא במזרח התיכון המדמם. בשל כך על ירושלים הרשמית להמשיך ולדבוק במדיניות העמימות.
הכותב הוא מומחה לביטחון בינלאומי והמזרח התיכון, ומרצה לקבלת החלטות במדיניות חוץ במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת חיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו