אם בריטניה תבחר לצאת מהאיחוד האירופי, תתחולל רעידת אדמה בינלאומית • לא רק מפני שאז היא תהפוך לעוד מדינה מן המניין, אלא כי עזיבתה יכולה להיות הסדק שיסכן את עתיד האיחוד כולו • תזוזת יבשות
משאל העם שאליו הולכת בריטניה בשבוע הבא, שיקבע אם תימשך חברותה באיחוד האירופי, הוא הימור גדול ביותר. בניגוד למה שנטען בפרסומים רבים לאחרונה, הוא טרם הוכרע: ככל הנראה המצביעים ינועו בין שתי הגישות עד לרגע האחרון, אם כי המומנטום נכון לרגע כתיבת המאמר הוא עם המצדדים בעזיבת האיחוד. בכל מקרה אין זו החלטה קלה, כי לכל צד נימוקים חשובים משלו.
השאלה העומדת להחלטה מקורה בין השאר בתחושת חלק ממדינות האיחוד, ובריטניה בראשן, שהן מאבדות את אופיין הלאומי המיוחד לטובת ישות אמורפית שאת טבעה קשה להגדיר. לא רק בממלכה נשמעים קולות כאלה, אבל שם הם חדרו ללב דעת הקהל והמערכת הפוליטית - ולא רק לשוליים הימניים, כבמדינות אחרות. אולי משום שבמשך דורות בריטניה ראתה עצמה כמיוחדת, לא בדיוק חלק אינטגרלי מהיבשת.
אין ספק שמשבר המהגרים, והאיום הביטחוני והתרבותי שהם עלולים להציב, הם נושאים כבדי משקל במשאל. ייתכן שהם יכריעו את הכף. אם תחליט בריטניה על עזיבת האיחוד, אפשר שנושאים ״חמים״ אלה יביאו להאצת תהליכים דומים במדינות אחרות. הפחד מזרים אולי אינו היועץ הנכון לקבלת החלטה כה חשובה, אבל הוא בעל עוצמה גדולה מאוד.
היציאה מהאיחוד האירופי, אם זו אכן תהיה תוצאת המשאל בשבוע הבא, תביא לרעידת אדמה בינלאומית. הדיה רק מתחילים להישמע היום, עת נדמה שקיים רוב בעד יציאת בריטניה. השפעתה תתבטא בשלושה מעגלים: במעגל הבינלאומי - בשל היחלשות האיחוד האירופי, שיאבד את המדינה שכלכלתה היא השנייה בגודלה בו וצבאה הוא החזק ביותר; במעגל האירופי - כתלות בהצלחת מתנגדי האיחוד בבריטניה ועידוד בעלי אותה דעה ביבשת, יתגברו הלחצים במדינות אחרות לבחון יציאה מהאיחוד; ובמעגל הבריטי - משום שהתנתקות יכולה להוביל לתהליך התפרקות של הממלכה, ולהשפעה לרעה על מעמדה הכלכלי של בריטניה מחוץ למסגרת האיחוד.
במידה מסוימת תיפגע גם ארה"ב, שנשיאה לקח צד ברור בוויכוח הבריטי וקרא לאזרחי בריטניה להצביע בעד הישארות באיחוד. ארה״ב נתפסת כבעלת הברית הקרובה ביותר של בריטניה, ועזיבתה את האיחוד יכולה להשפיע בטווח הארוך גם על יחסי האיחוד עם ארה״ב.
ראש הממשלה קמרון לא חזה כנראה את המציאות הקשה הזאת. הדבר מזכיר את פנייתו לפרלמנט (ב־2013) כדי לאשר את התקיפה בסוריה אחרי שהשתמשה בנשק כימי נגד אזרחיה, אף שלא היה מוכרח לעשות זאת לפי החוק והנוהל בבריטניה. אי אישור התקיפה על ידי הפרלמנט הבריטי היה מרכיב חשוב בשיקולי הנשיא אובאמה להימנע מתקיפה אמריקנית, החלטה שעדיין מצויה במחלוקת קשה ומסמלת יותר מכל את התפרקות המערב מאחריותו ומהשפעתו במזרח התיכון.
על חום בינוני
האיחוד האירופי הוא פרויקט בעל מימדים היסטוריים, כחלק ממהלך שמטרתו היתה ליצור באירופה מערכת המונעת מלחמות ומאפשרת פריחה ושגשוג ביבשת, תוך כדי הסתייעות הדדית בתקופות משבר. האיחוד הגשים עד כה חלק ניכר ממטרות אלו, מה שתורם לכוח המשיכה שלו גם בוויכוח בבריטניה.
מעבר לכך עומדים לטובת המצדדים בהישארות באיחוד, ובראשם ראש הממשלה קמרון, בעיקר נימוקים כלכליים; די ברור שמחוץ לאיחוד תתקשה בריטניה להחזיק במעמד הכלכלי המוביל שלה, המבוסס בין השאר על היות הסיטי של לונדון מרכז פיננסי עבור כל אירופה. ההסכמים שאיפשרו זאת, ושהיו מסגרת ליחסי בריטניה והאיחוד, יתבטלו מייד לאחר העזיבה, ומי יודע מתי ייחתמו הסכמים חדשים. בכל מקרה, אם אכן ינוסחו כאלה, הם לא יפצו על כך שבריטניה לא תהיה עוד חלק מגוש כלכלי ענק, אלא תהפוך לעוד מדינה גדולה העומדת לבדה בעולם של התחרות גוברת והולכת. ייתכן שגם מעמדה הבינלאומי של הממלכה ייפגע מרגע שתישאר מחוץ לאיחוד, כמדינה חשובה אך בינונית בעוצמתה.
בקרב יוצאי הממסד הממשלתי יש הכועסים על ראש הממשלה, שלדבריהם היה מוכן להעמיד בסכנה עניין כה אסטרטגי כמעמדה של בריטניה באיחוד ובעולם - תמורת מה שנראה כמו הישג מפלגתי פנימי. כפי שהדברים נראים היום, ספק אם יגיע גם להישג הזה: עיקר הממליצים בעד יציאה מהאיחוד באים משורות מפלגת השלטון, החולקים בפומבי וברעש גדול על מנהיג המפלגה שהוא גם ראש הממשלה. לעיתים נראה לצופה מן הצד, שכמוני אינו בקיא בכל הפרטים, כי עבור חלקם ההצלחה בהבאת תוצאה שונה מזו שעליה ממליץ ראש הממשלה היא דרך להיפטר ממנו - וזה לא פחות חשוב, מבחינתם, מהיחסים עם האיחוד. מי שחושב שמה שמכונה ״שיקולים פוליטיים״ הוא המצאה ישראלית ייחודית, מן הראוי שישמע את מה שאומרים מביני דבר בבריטניה על שני הצדדים. זה כנראה נכון בכל מדינה דמוקרטית, שיטה שאך טבעי כי המחליטים שנבחרו על פיה יחשבו גם על רצונם להיענות לרוח הבוחר, מפני שהם רוצים להיבחר מחדש. זו מהות הדמוקרטיה, וזו לא נורמה שלילית בהכרח.
החשש: כדור שלג
באיחוד האירופי חוששים מתוצאות המשאל. אם יצליח קמרון לשכנע את הבריטים כי הביא לשינויים חשובים בהסכמים בין האיחוד לבריטניה, ולכן עכשיו כבר לא יהיה כה נורא להישאר באיחוד - צפויות מדינות נוספות לנסות ולשפר את מה שמפריע להן בהסכמים אלה, שהם חלק מתשתית האיחוד האירופי. אם לבריטניה מותר לדאוג לאינטרסים שלה ולשנות מן המוסכם כדי שתוכל להישאר באיחוד, מדוע שאחרות לא יוכלו?
מצד אחר, מדינות אירופיות מבינות כי עזיבת בריטניה יכולה להיות הסדק בסכר שלא בטוח שיעמוד בלחצים דומים, וכי עתיד האיחוד עלול לעמוד בסכנה. מעבר לכך, אם תביא עזיבת האיחוד להתנתקות סקוטלנד מבריטניה, יכול המהלך לתת רוח גבית לחלומות עצמאות אחרים ביבשת, מקטלוניה ועד קורסיקה. לכן מדינות אירופה עוקבות בדאגה אחרי המהלכים בלונדון, אך הן גם מבינות שהתערבות בשלב זה יכולה רק להזיק, כי היא תוסיף לתחושה הבריטית בדבר מעורבות יתר של ידיים אירופיות בענייני הממלכה. למשאל העם יש פוטנציאל להיות אחד האירועים החשובים במערכת הבינלאומית, ומעניין איך יסתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו