דו"ח המבקר בעניין נסיעות נתניהו הוא לא בדיוק מה שהשמאל ייחל לו. אחרי בילד־אפ של כל כך הרבה שנים, אפשר לומר שהסיפור הזה נגמר אמנם בקול צורמני אבל די חלוש.
כבר היום ברור להם שלא זה מה שיפיל את הממשלה. על הדרך היה מעניין לראות איך אותם אבירי שלטון החוק, שיוצאים בחמת זעם כנגד כל מי שמעז למתוח ביקורת על "שומרי הסף", תקפו אתמול בחריפות את מבקר המדינה ואת שני היועצים המשפטיים האחרונים על מה שלטענתם הוא מריחת המסקנות בפרשה.
דו"ח המבקר מצביע על התנהלות בעייתית הקשורה לנסיעותיו של נתניהו כשר אוצר וכיו"ר האופוזיציה, אולם הוא נעדר שורה תחתונה. משעת פרסום הדו"ח אתמול החל קרב גרסאות סביב השאלה מה בעצם משמעות הדברים, כשמצד אחד טענות על מימונים כפולים ומימון באמצעות אנשי עסקים בעלי אינטרס, ומנגד, שלילה מוחלטת של האפשרות למימון כפול וקביעה כי לא מדובר באנשי עסקים אלא ארגונים לגיטימיים שמזמינים עשרות שרים וח"כים בכל שנה.
בסוף, כשהאבק ישקע, יש רק מבחן אחד שבמערכת הפוליטית הישראלית הוכח כמבחן הקובע היחיד: ההיבט הפלילי.
הציבור לא מתרשם
הציבור אינו מתרשם מדיונים ארוכים ומהטפות מוסר בנושאים של נימוסים והליכות. אולי אפילו להפך, ראש הממשלה היה מוותר מן הסתם על התענוג שבפרסום הדו"ח, אבל מבחינה פוליטית עניינים דומים לאלה דווקא סייעו לו בעבר, ובעיקר בבחירות האחרונות. הימין לא אוהב שמציקים למנהיג. אם יתברר שנתניהו עבר עבירה פלילית, זה עניין אחר. אם לא, הם אומרים, תעזבו אותו ותנו לו להמשיך להנהיג.
תיאוריית הקונספירציה על כך שנתניהו מעכב את החתימה עם ישראל ביתנו כדי לתזמן אותה בדיוק לזמן שבו דו"ח המבקר מותר לפרסום, קרסה עם עוד הרבה תיאוריות שהופרחו בימים האחרונים בהקשר של המו"מ עם ליברמן. החתימה הצפויה הקרובה תנחית על האופוזיציה, שגם כך מסוכסכת בינה לבין עצמה עד הגג, מכה נוספת: אחרי דו"ח דרדל'ה של המבקר, ראש הממשלה יקנה לעצמו עוד כמה שנים של שקט פוליטי בעוד הם יאכלו זה את ראשו של זה, כהרגלם מימים ימימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו