איפה נמצא החור הנידח, שהפך אותנו לאומת סטארט־אפ? • מה מחבר בין סגן הרמטכ"ל לכתב הגנה שהוגש לאחרונה? • מה צופן העתיד למזרח התיכון? • ואיך אובאמה קשור לארון שבור?
בכל שנה זה קורה. חגיגת יום העצמאות מתפרצת - והשמחה ההמונית בכיכרות (ואולי גם השידור החוזר של "גבעת חלפון") מכניסים את עגולי המשקפיים לדיכאון. אחרי הכל ישראל פורחת וצוהלת, ולפי הסטטיסטיקות הבינלאומיות, היא אחת המדינות הכי טובות לחיות בה ולגדל בה ילדים. את עידודם שואבים המדוכאים מכל ילד רביעי רעב, אבל מייד מתבלבלים מכך שכל ילד שלישי סובל מעודף משקל.
אל המוני הילידים המיוזעים החוגגים סביבם, מצטרפת הצרה הצרורה של הכלכלה הפורחת, כמו גם נהירת חברות ההיי־טק החשובות בעולם לישראל, וכל זאת תחת שלטון של ממשלות ימין, בניגוד לתוכנית עגולי המשקפיים, שאינם מבינים מדוע אותן חברות לא בורחות מכאן.
המרצה לפילוסופיה השוואתית של הרציונליזם של הזן הדדוקטיבי ימהר ויסביר כי יש משהו נורא בכך שבמאי סרטי פרינג' מקנאים במשכורות מהנדסי מחשבים, מה שמלמד עד כמה החברה אצלנו צרת אופקים, בייחוד בהשוואה לברלין. עם זאת, כולו תקווה שאותם במאים יצליחו לזכות בפרס סנאי הברונזה בפסטיבל הסרטים באנדורה, על יצירת מופת שנוגעת בחייו הקשים של פלשתיני שמתאהב ביהודייה בזמן ההפצצות בעזה - בסצנת הסיום בורחים השניים לאי בודד, דרך מנהרות חמאס.
מלך הביצה
בכל מקרה, יום העצמאות הוא הזדמנות לגולל את הסיפור האמיתי שמאחורי צמיחת אומת הסטארט־אפ, כיאה לחג שבו אנחנו חוגגים את הישגיה יוצאי הדופן של מדינת ישראל.
בכל פעם שאני קורא על אוסף יהודים שלא דיברו אותה שפה, והפכו ממייבשי ביצות למעצמת סטארט־אפ, אני נזכר בכפר הנידח שבו נולד סבי, הכפר הרומני גלודורי, שמשמעות שמו הוא ביצה (או בוץ טובעני). חור אמיתי, שבו חיו רק עשר משפחות, כולן יהודיות. כשרציתי ללמוד לפני כמה שנים על המקום, התברר לי שאינו קיים עוד, אלא נבלע בשנות ה־60 באחד מאיחודי היישובים, רפורמה של השלטון הרומני באותם ימים.
בזכות תוכנות תרגום, גיליתי את האתר של אותו היישוב שלתוכו נבלע גלודורי. ניסיתי להבין מה נשאר ממנו, בעזרת דף שבו זקני המקום מספרים על ההיסטוריה של החור הנידח. על היהודים כתוב, שזכור כי היו אלה שהביאו איתם חידושים טכנולוגיים של אותם הימים, ושהחידושים הפסיקו עם עזיבת היהודים. פרט זה הזכיר לי סיפור של סבי על אביו, שבו לדעתי נמצאים שורשיה של אומת הסטארט־אפ: הסבא רבא שלי, ברוך, התפרנס מחנות קטנה לכלי בית. אחת לכמה שבועות היה יוצא עם עגלה וסוס לעיר הגדולה, בקאו, וקונה סחורה - יממה וחצי לכל כיוון.
פעם אחת הוא מצא בעיר מנורות נפט והביאן לכפר, שמשעות הערב היתה משתררת בו אפלה. הוא הזמין את כולם לחנות, בשעת ערב, לצפות בפלא - נמצאה הדרך להאיר את הלילה. הוא ציפה שהסחורה תיחטף והוא ירוויח סכום נאה, אלא ששום מנורה לא נקנתה. הסיבה: באותה תקופה רווחה אמונה באזור שהשימוש בעיניים מוגבל בזמן, ואור בלילה עלול לבזבזו. איש לא רצה לאבד את הראייה מוקדם מדי. כתוצאה מאמונה זו, ביתו של סבי היה היחיד שהואר בלילות, והפך למעין מגדלור שעל פיו ניווטו רבים את דרכם בשעות הלילה.
מתוך סיפור זה, אני מבין שמנורות הנפט הן החידושים הטכנולוגיים שעליהם מספרים זקני המקום כיום, ולכן אפשר לראות בחור הנידח גלודורי, שכאמור משמעות שמו הוא ביצה (כמו אלה שייבשו החלוצים בישראל), כבסיס ההזנקה של אומת הסטארט־אפ, ששמה ישראל.
הגזמה מגוחכת
בשבוע שעבר, בערב יום השואה, מול מאות עיתונאים מחו"ל, מצא לנכון אלוף בצה"ל להעליל על אזרחי ישראל, שיש אצלם תופעות המזכירות את תחילתה של גרמניה הנאצית. מאוחר יותר אמר שר הביטחון, שאותו אלוף הובן לא נכון. הסניגוריה הזו קצת מוזרה, כיוון שדברי האלוף היו ברורים למדי.
ובכן, לי נראה שהדרך היחידה לסנגר על אותו אלוף, ובאותה העת להבין את הסברו של שר הביטחון, נמצאת בכתב הגנה מסוים שהוגש בימים האחרונים על ידי המכונה "עיתונאי": "ניתן לראות בפרסום דנן גם משל, היפרבולה, הגזמה, הגחכה ולא בהכרח שיקוף מדויק של מציאות ריאלית, אלא של מציאות אפשרית. ועל כן יש לשפוט את הפרסום על פי כללי הז'אנר של פוסט בפייסבוק".
הנוכל המקסים
השבוע חשף אחד מעוזריו של ברק אובאמה, כי תחת הנשיא ה־44, הבית הלבן עסק בהונאה, ברמאות ובמניפולציות של כל העולם, בעיקר של ישראל. הוא גם זכה לסיוע של לא מעט ישראלים בעסקי הנוכלות, אך למזלנו, המנהיגות שלנו ידעה לא ליפול למלכודת שאותה חשף אותו עוזר, בן רודס שמו.
ועדיין, כל הגילויים האלה לא שינו את דעתם של אותם ישראלים ואחרים, המוקסמים מהנשיא אובאמה - מתברר שאנחנו אוהבים להתאהב בנוכלים.
מה שמחזיר אותנו לרומניה, לניקולא, שביקש משכנו אנדריי להשאיל לו ארון, כדי לארוז חפצים בביתו. כשסיים ניקולא את השימוש בארון, החזירו לאנדריי - שבור. דרש אנדריי את תיקון הארון או קניית חדש, אך ניקולא ענה: "קודם כל, לא לקחתי ממך שום ארון, שנית, החזרתי לך אותו שלם, ושלישית, כשלקחתי אותו ממך הוא היה שבור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו