בחזרה למיצרי טיראן וסנפיר

מלחמת ששת הימים פרצה בשל מיצרי טיראן, ואילו היום, 50 שנה אחרי, הופכים שני האיים הזעירים בדרומו של מפרץ אילת, טיראן וסנפיר, לנדבך חשוב בחיזוק הסכם השלום בין ישראל לבין מצרים ובהעמקת ההבנה השקטה שבין ירושלים לריאד.

במאי 1967 הכריז נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר, על סגירת מפרץ אילת בפני שיט ישראלי. בכך ביקש להחניק את העיר אילת, שהלכה וביססה את מעמדה כשער של ישראל דרומה, לאפריקה ולמזרח הרחוק. המצרים הסבירו כי מכיוון שהאיים טיראן וסנפיר מצויים בריבונותם, הם רשאים למנוע מכלי שיט ישראליים לעבור במרחב הימי שבין האיים לבין שארם א־שייח', הכניסה הדרומית למפרץ אילת.

במקורם היו טיראן וסנפיר, שני איים לא מיושבים ונעדרי חשיבות כלשהי, חלק משטחה של ערב הסעודית. אבל בשנות ה־50 ניאותה הממלכה הסעודית להעביר אותם לבעלות מצרית מאחר שממילא היו חסרי משמעות בעבורה, ואילו בעבור מצרים היו חלק מחיזוק הנוכחות המצרית בדרום סיני ובמפרץ אילת. ההסגר שהטילו המצרים על אילת באותן שנים תרם להחלטתה של ישראל באוקטובר 1956 לצאת למבצע קדש, שאחד מהישגיו היה מתן ערבות בינלאומית לשיט ישראלי לאילת. בנאום הניצחון שלו בפני חיילי צה"ל אף ביקש בן־גוריון להיתלות בעדויות לנוכחות יהודית בימי בית שני באי טיראן.

הערבויות הבינלאומיות שניתנו לישראל הוכחו כידוע כחסרות ממשות, וכשפנתה ישראל לאמריקנים במאי 1967 בבקשה כי יתערבו במשבר וכי יאלצו את נאצר לפתוח את המיצרים לשיט ישראלי, הם נענו בתשובה כי בוושינגטון אין מוצאים כל זכר, לא כל שכן נייר כתוב, בדבר ערבויות אלה.

ישראל פתחה כידוע בכוח את המפרץ לשיט ישראלי והשתלטה במלחמת ששת הימים על האיים טיראן וסנפיר, אבל כשנחתם הסכם השלום עם מצרים היא החזירה את שני האיים לבעלות מצרית. לסעודים לא העלו שני האיים ולא הורידו, מה גם שיחסיהם עם מצרים ידעו לא פעם מורדות ואף עימותים קשים. סעודיה ניתקה כידוע את יחסיה עם קהיר לאחר שזו האחרונה חתמה על הסכם שלום עם ישראל, הגם ששתי המדינות נזהרו מלהביא את היחסים ביניהן לשבר ולעימות גלוי.

אבל מאז השתנתה מפת האזור ומצרים וסעודיה שבו לשתף פעולה ביניהן - הפעם לא נגד ישראל, נהפוך הוא, אלא בתיאום ובשיתוף אינטרסים עימה. שיתוף הפעולה הסעודי־מצרי הוא הכרחי לבניית ציר של מדינות ערביות סוניות מתונות, שיתמודד עם גל ההקצנה האיסלאמית המאיים על מצרים מבית וגם על ערב הסעודית. הוא חשוב גם לצורך מתן מענה לאתגר האיראני, שבו רואים הסעודים איום מרכזי בעבורם. חשיבותו של ציר זה רבה במיוחד בתקופה שבה וושינגטון מפנה כתף קרה לידידותיה באזור ומבקשת להימנע מכל התחייבות כלפיהן, העשויה להשקיע אותה מחדש במעורבות באזור, דוגמת מעורבותה בעיראק.

כלכלה וביטחון הם המלט שממנו נבנה הגשר המצרי־סעודי, גם אותו גשר יבשתי שמבקשות שתי המדינות לבנות מעל מימי ים סוף. כחלק ממהלך זה גם חתמו שתי המדינות על הסכמים המשרטטים מחדש את גבולותיהן ומסדירים את הבעלות על סנפיר וטיראן. לשם כך נדרשה הסכמה ישראלית, שניתנה בחפץ לב במעין מגע לא רשמי ולא ישיר, אבל גם לא נדיר, בין ריאד לירושלים. שהרי ערב הסעודית העניקה למעשה את ברכתה למחויבויות שנטלה על עצמה מצרים בעת שחתמה על הסכם שלום עם ישראל, ושעניינן נוכחות בינלאומית שתבטיח שהאיים יישארו מפורזים ושמפרץ אילת ימשיך להיות פתוח בפני שיט לישראל וממנה.

פיוס ישראלי־טורקי ובד בבד פיוס מצרי־טורקי, אם יתאפשר, יהיו נדבכים נוספים בציר זה של ביטחון ויציבות, שישרת את האינטרסים של כלל הכוחות המתונים באזור למול האתגרים והאיומים שבפניהם הם עומדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו