הזיהום בחיפה: מי יעשה שינוי אמיתי?

רק לפני כחודשיים סערה המדינה כשפורסמו ממצאים מדאיגים מתוך מחקר באוניברסיטת חיפה, כאלה שקשרו בין רמות זיהום האוויר באזור לעובדה שתינוקות במפרץ חיפה נולדים עם ראש קטן, תופעה ההולכת וגוברת ככל שמתקרבים לבתי הזיקוק.  השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, הכריז אז שיש להמתין בסבלנות לממצאים המדויקים ולדו"ח המשרד להגנת הסביבה, אלא שרק בשבוע שעבר כותרות העיתונים הודיעו כי על אף שהדו"ח הוגש למשרדי הממשלה במלואו, הציבור לא יזכה לראות את הנתונים המדאיגים. 

בסוף השבוע חזר בו השר להגנת הסביבה מהאמירות והודיע כי דו"ח הזיהום יפורסם לעיני כל, וכותרות העיתונים התחלפו בבשורה המשמחת. האמת היא שאין שום סיבה למסיבה, והעובדה שחשבו להסתיר אותם מאיתנו צריכה להדאיג אותנו לא פחות מרמות החומרים המסוכנים שנמצאים במתחמי בז"ן. ממש כמו  פרסום מתווה הגז, ספק אם ללא ההתעוררות הציבורית היה מעלה השר גבאי מהלך שכזה בעצמו.

 

הציבור נרתם למאבק

חייבים להודות: יותר מדי זמן לקח לציבור החיפאי והישראלי כאחד להבין שמשהו כאן לא בסדר, שחיים של אנשים עומדים על הכף ושיש קשר ישיר בין בז"ן לסרטן. המחקר שהתפרסם בחודש ינואר האחרון מפי מומחים מהטכניון לא היה הראשון לגלות כי רמות זיהום האוויר במטרופולין חיפה עוברות כל גבול ומסכנות את כל מי שמעז לנסות לנשום. גם באפריל שעבר המדינה סערה כאשר מדו"ח משרד הבריאות עלה כי כמות הילדים החולים בסרטן גבוהה ב-50% מכל מקום אחר בארץ. כל סיפור תקשורתי מתאדה לחלל האוויר תוך מספר ימים, אך עדיין יש מי שבחייהם משלמים. כ-800,000 תושבים מודאגים לא הספיקו כדי לנסות לעצור את התופעה, להוציא את החומרים המסוכנים מהמפרץ או לכל הפחות לבטל תכניות התרחבות שעומדות על הפרק גם בימים אלו: הקמת מתחם פטרוכימי נוסף בשם "קרקעות הצפון", נמל נוסף והרחבת בז"ן פי 3.

ואולי התושבים פשוט לא היו מודאגים מספיק. עד לאחרונה היה זה מאבקם של ארגוני הסביבה, ביניהם ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה", שכבר למעלה מעשור לא רק שמזהיר מפני המחדל ומנסה להעיר את הציבור לדרוש את שמגיע לו: לנשום בשקט. בשל העובדה כי ארגוני הסביבה מעורבים בדבר, העניין לא נתפס כמחדל בריאותי המסכן חיי אדם אלא כעניין סביבתי גרידא.

בחודשים האחרונים ניתן לראות בהפגנות כמויות גדולות יותר של "אנשים מן המניין", תושבים שנרתמו למאבק מתוך דאגה אמיתית והבנה שאם הם לא יעשו את "העבודה השחורה" בעצמם, ויזעקו את זעקתם, לא יהיה מישהו אחר שיעשה זאת בשבילם. ההתעוררות החיפאית שבאה לידי ביטוי בהפגנות יזומות גם בישובי "עוטף חיפה" בשילוב עם עוד ועוד מחקרים התומכים בטענתם של הארגונים הירוקים ותביעות אזרחיות של הורים מודאגים ועדויות מצטברות מחולים הם שגורמים לאנשים בחלונות הגבוהים, כמו השר גבאי, לחשוש שהמחאה הציבורית הבאה תעלה להם בקריירה הפוליטית שלהם.

 

מה יהיה ביום שאחרי?

השאלה שצריכה להישאל היא מה יהיה ב"יום שאחרי", מי יהיה שם כדי לדאוג שגם שר הבריאות, יעקב ליצמן, ייקח לתשומת ליבו את הממצאים. אותו ליצמן שלא התבייש להודות מול תושבת העיר, ליהי שחר, בחדשות סוף השבוע שבעיית הזיהום בחיפה הוא נושא שאינו מתכוון לגעת בו, אלא באחריות המשרד להגנת הסביבה.

מי יהיה שם לדאוג שאחרי עשור של מאבק, שסוף סוף יצא מהזהות הסביבתית שלו והוכר בציבור הרחב, וגם בקרב מקבלי ההחלטות כבעיה בריאותית לאומית, הדו"חות והפרסומים לא ישארו על דפי הספרייה בטכניון, או במקרה הטוב יותר על דפי העיתונים אלא יהפכו לתכניות להבראה שייושמו בשטח, מבלי שהדורות הבאים יצטרכו להתחיל את המלחמה שלנו מחדש, ושילדי חיפה יוכלו לראות בעירם עתיד בריא ונקי של ממש, כזה שהורים מודאגים בו לא יצטרכו בו לעטות על פני ילדיהם מסכות אב"כ בהפגנות כדי להמחיש עד כמה הם מפחדים בזמן ששרי הממשלה ישנים טוב בלילה.

 

הכותבת היא דוברת ארגון "מגמה ירוקה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו