סוגיית הירי של החייל בחברון הולכת ומסתעפת. בכלי התקשורת וברשתות החברתיות מלחמת עולם, בין הגורסים שמדובר בהתבהמות מסוכנת למוסריות הצבא לבין אלה שמשוכנעים שמעשה החייל היה נכון וראוי בנסיבות המקרה, וכל ביקורת עליו עלולה לגרום להיעדר נחישות ורצון של חיילים לבצע את שמצפים מהם בהיתקלות עם מחבלים שמסכנים אותם.
ויכוח עז בין אלה שמשוכנעים שכוחו של צה"ל במוסריותו לבין אלה שסוברים שעם "בג"ץ ובצלם" אי אפשר לנהל מלחמות.
כשלעצמי הריני מתקשה לגבש עמדה ברורה. נדרשת מידה לא מבוטלת של חוסר אחריות להכניס את צה"ל ומפקדיו לתוך קלחת מתלהמת ומתלהטת.
יש להניח לגורמים המוסמכים לבצע את החקירה וכדאי מאוד להמתין עם גיבוש הדעות עד לאחר שהעובדות יתבררו במשפט כדין, אם יהיה כזה, ולא משפט שדה. החיפזון הוא כידוע מהשטן.
אשר על כן צודקים ראש הממשלה נתניהו והשרים שמציעים להמתין עד לגמר החקירה והבירור בטרם יגבשו עמדה. אסור שתגובות רגשיות בטרם עת ישבשו את התבונה הטהורה.
חשוב לזכור שמדינת ישראל מצויה בעיצומה של מערכה מורכבת ומסובכת מול גל טרור המוזן על ידי הסתה מתמשכת ומסוכנת. המונח "נורמה" מקבל את מלוא משמעותו כאשר מדובר במציאות נורמלית; במציאות מלחמתית, שהיא במהותה לא נורמלית, קשה מאוד ליישם את הנורמות המקובלות והרגילות.
לזכור: ההרוג הוא מחבל
בל נשכח לרגע כי ההרוג הוא מחבל שרצה להרוג חיילים, ולא עובר אורח תמים שנקלע לזירת פיגוע.
אין זה אומר שראוי לחסל מחבל שנוטרל, ואינו מהווה יותר סיכון, אבל אין בי שום השתתפות בצערו של אבי המחבל שגידל שאהיד, ורק בזכות נחישות החיילים לא הצליח להרוג מי מהם.
חז"ל כבר לימדו אותנו שאין לדון אדם עד שמגיעים למקומו ומבינים את שיקוליו, פחדיו, חששותיו ונסיבותיו.
חיילי צה"ל ראויים לכל הגנה כאשר הם פועלים על פי ההוראות, ואפילו אם לעיתים יש סטייה הכרחית מהן בנסיבות שמצדיקות סטייה מידתית.
לטובת החייל, למען צה"ל ומפקדיו ולמען ביטחון מדינת ישראל - אנא תרפו.
התגובות לכאן ולכאן לא משרתות את ביטחון המדינה ולא את הצידוקים לחייל בנסיבות המקרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו