בפורים נכתב המבוא למגילת העצמאות של האישה, ומגילת אסתר - זאת שאנו מחויבים לשמוע פעמיים במהלך החג - מעניקה לנו את ההזדמנות לרדת לשורשי מאבקן של נשים לשוויון ולהכרה מעמדית. אף שהנושא המרכזי של המגילה, לפחות לכאורה, הוא הצלת היהודים, אין ספק שזהו מסמך חברתי, מקורי, שדרכו ובאמצעותו אפשר לדון בשינוי הגדרות התפקיד של נשים, בהבדלי גישות ביחס למעמד האישה ובתנודות מרחיקות לכת בעולם הפטריארכלי.
מגילת אסתר, באופן חריג למדי, נקראת על שם אישה, ובדבר הזה כשלעצמו יש אולי כדי ללמד ולהוביל אותנו היישר אל השורה התחתונה והעיקרית: מעמדה של האישה תלוי בתודעתה, בעצמאות מחשבתה ובכוח רצונה. בעיני מלך פרס ושריו נחשבה האישה כחפץ וככלי שעשועים. במצב רוח עליז ושמח וכטוב ליבם ביין, מורה המלך לעבדיו להביא את ושתי, כדי להציג את יופייה לעיני אורחיו. לפי חז"ל, רצה להציג אותה ערומה. והנה הפתעה: המלכה ממאנת לבוא. אפילו היא, שעוד לא הספקנו להתוודע לדמותה, מכירה בזכותה על גופה. לא רוצה עוד להיות חפץ המוצג לראווה, וסירובה מתפרש כאיום על ההגמוניה הגברית. אלה, במסיבת הגברים, חוששים בעיקר שה"פאדיחה" תתפרסם, חלילה, בטורי הרכילות ותשפיע לרעה גם על נשותיהם. "כי יֵצֵא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהם".
התוצאה צפויה: ושתי מסולקת בבושת פנים, ללא זכות ערעור וללא פיצוי. את מקומה תופסת "רעותה הטובה ממנה". כנועה יותר, צייתנית יותר? לא ברור. ממילא גם היא תעוף בהקדם, והעיקר שמעתה תדענה כולן שיש כללים מקובלים.
עכשיו נקלעת אסתר ל"אודישן" בבית המלך שלא ברצונה. אין מבחני אישיות, אין צורך בתואר אקדמי. דרושים רק נתוני פתיחה של "נערת המים". ריאליטי. אפילו מרדכי כבר קולט שזאת הדרך הקצרה והמהירה לפיסגה - טקס בחירת מלכת היופי. והיא, תתפלאו, בהתחלה מרגישה די אומללה. תחרות היופי זרה לה, אבל היא נאלצת להתפשר עם מצפונה, רק למען הייעוד ההיסטורי, שהדוד מרדכי מפרט באוזניה. במקום להיות פרזנטורית ולהסתובב בקוקטיילים, היא מוכוונת מטרה. בכתב המשימות המוצפן נאמר לה במפורש; "כי אם החרש תחרישי... את ובית אביך תאבדו". בימים הבאים היא מגלה שהסכנה אכן מוחשית.
רצונה של ושתי לנהוג על פי הרגשתה ומצפונה עלה לה בחייה ובמעמדה. אסתר, לעומת זאת, עוברת מהפך אישי, המחייב אותה לגלות אקטיביות ולהתחיל לפעול, גם אם מלכתחילה מנוגד הדבר לאופייה ולצניעותה. כאמור, יש לה משימה. אט־אט היא הופכת להיות יותר אסרטיבית ופעלתנית. זאת שהעדיפה שתיקה על פני דיבור, הופכת להיות בעלת לשון. תוך סיכון עצמי, היא הופכת להיות הדומיננטית בחצר ובממלכה. מגלה למלך על קשר הדם עם הדוד מרדכי. ממנה את מרדכי על בית המן. מתחבלת תחבולות ויוזמת משתה, ועוד אחד, ודורשת מהמלך לבטל את עצת המן ולהודיע ברבים שזכות היהודים להגן על עצמם. פתאום מתחיל להיראות טבעי שהאישה משכילה לשלוט בעניינים וגם יודעת להגן על כבודה ומעמדה.
הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו