מי הם למעשה חסרי התרבות האמיתיים בישראל, ואיך זה מתקשר לפרשת משה איבגי? • מה יכול למנוע משאהידים שנקברו במנהרות חמאס כניסה לגן עדן? • ומה הסיבה לדקירת חייל ע"י מסתנן?
באחד הערבים השבוע, במהדורת החדשות, הופיעה אישה וסיפרה כיצד לטענתה הופנו אליה לכאורה דרישות מיניות מכיוונו של השחקן משה איבגי. היא הופיעה בשמה המלא, הצטלמה בפנים גלויות, ללא עיוות קול. לדבריה, היא פוטרה, "משום שלא נעניתי לדרישות המיניות של איבגי".
ההופעה שלה היתה מפגן של אומץ לב נדיר, וחשבתי עליה יום למחרת עדותה, כאשר במהדורת החדשות הראו כיצד בתום הצגה עלה אותו איבגי על הבמה ותיאר כמה קשה לו בימים האלה.
על פי התיאור שלו, שהתקבל במחיאות כפיים נלהבות של כל האולם, הקורבן האמיתי של הפרשה הנושאת את שמו, זה הוא, ולא אותן נשים שהוטרדו, לא אותה אישה אמיצה. נותר לי רק לתאר מה עבר עליה כששמעה אולם תיאטרון גדוש מוחא כפיים לאיבגי. מה היא אמרה לעצמה? שהאומץ שלה לא הוערך? שהציבור בישראל נותן חיבוק למי שלדבריה פגע בה, במקום לחבק אותה?
אבל יש כאן עוד עניין, לא פחות חשוב: כאשר איבגי עלה על הבמה וסיפר לקהל, שלפי הדיווחים כלל רבים מעסקני התרבות בישראל, והבהיר לצופים שבעצם הוא הקורבן ולא הנשים, ואולם שלם מחא לו כפיים, מה שהאולם הזה אמר בעצם הוא שקהל צופי התיאטרון - הם האנשים הכי חסרי תרבות בישראל.
אז בפעם הבאה שתפרוץ סערה ויתחילו למיין את הישראלים, מי מתורבת ומי לא, כדאי לזכור איפה נמצאים אצלנו חסרי התרבות. הם בתיאטרון, מוחאים כפיים למי שבגללו, על פי אחת העדויות, פוטרה עובדת מהתיאטרון, כי לא נענתה לדרישות המיניות של איבגי. אלה הם אנשי התרבות שלנו - שאחר כך ילעגו למנשקי הקמעות.
מחיאות הכפיים הללו מובילות אותנו למעשייה יהודית עתיקה, שהתרחשה לפני מאות שנים ביערות ההרריים של טרנסילבניה, כיום רומניה.
קבוצה של ציידים שוטטה על שביל צר שבצלע ההר וחיפשה בעלי חיים על מנת לאכול את בשרם ולהפוך את פרוותם למעילים. גם זו פרנסה.
לפתע אירעה מפולת סלעים, הכל החלו להידרדר אל פי התהום, אבל ברגע האחרון הם הצליחו להיאחז, כולם יחד, בענף בודד של עץ שהיה תלוי בקצה מצוק. החזיקו בענף אחד והבינו, לפי קולות הסדק והזווית המשתנה, שעוד רגע הוא יישבר.
במהרה עלתה הצעה מפי אחד מהם, שאחד מהציידים יעזוב את הענף, ייפול אל התהום, אבל במותו יהפוך לגיבור כי יציל את האחרים, שהרי העומס על הענף יפחת והוא לא יישבר.
תוך כדי שהם מקווים לשרוד ודנים בינם לבין עצמם מי צריך להקריב עצמו למען חבריו, אחד מהציידים, יהודי ששמו מוישל'ה, אמר: "שימעו לי. אני הרי יהודי, ואנו היהודים, מאז ימיו של בן עמנו ישו, רגילים לסבול למען האחרים, וכיוון שאני כבר רגיל בכך, אני מוכן להקריב את עצמי כדי להציל את כולכם. אני אעזוב את הענף, מה דעתכם על זה?"
מייד שאר הציידים מחאו לו כפיים.
נגיעת החזירים
בימים האחרונים מתעוררת שאלה הלכתית לא פשוטה. מה דינם של שאהידים שנהרגו בקריסת המנהרות, במקרה שהיו אלה יהודים שדאגו לקבורתם.
על פי ההלכה המוסלמית, שאהיד אינו יכול להיכנס בשערי גן העדן, שם אמורות להמתין לו אותן 72 בתולות (אם כי לאחרונה מפיצים גורמים מרושעים את השמועה שלפיה קיים מחסור חמור בבתולות), אם הוא בא במגע לפני מותו עם חזיר.
כיוון שהיהודים נחשבים בקרב הפלשתינים לבני הקופים והחזירים, יכולים בני משפחות הפלשתינים שנקברו חיים במנהרות, לקוות שלכוחות בני החזירים (צה"ל) אין יד במיטוטן של המנהרות.
מה עם האופק?
אחד ההסברים, אם תרצו הניסיון הלא ברור להבין את אינתיפאדת הסכינים, הוא בכך שהדוקרים הפלשתינים פעלו מתוך ייאוש, מתוך אובדן תקווה לעתיד אחר וטוב יותר עבור עצמם ועמם.
השאלה היא, האם גם כאשר מסתנן סודאני דוקר חייל במרכזה של עיר בישראל, כפי שאירע בשבוע האחרון, זו תגובה לגיטימית לכיבוש (די בטוח שהיו כמה שהעלו מחשבה שכזו ברצינות) או שזה משום שאין למסתנן המסכן אופק מדיני?
ענייני מן אללה
ובחזרה למנהרות המתמוטטות, ולחיבתן לקבור תחתן פלשתינים, שבטח רק רצו לפרנס את משפחתם בכבוד.
שר מצרי שנשאל על קריסתן היומיומית של מנהרות התקיפה של חמאס, השיב שמדובר ב"אצבע אלוהים". כאשר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, נשאל אם לישראל יש חלק בקריסת המנהרות, הוא ענה, "אלוהים יודע".
המסקנה הראשונה היא שמתברר שאנחנו יכולים להגיע להסכמה עם הערבים.
המסקנה השנייה היא שמה רע באסון טבע או במגע שמימי כהסבר לגל ההתמוטטויות האחרון?
ומסקנה שלישית ואחרונה היא, ובכן, היה זה כבר מוחמד שאמר שהאל בחר בנו, היהודים, להיות שליחיו בעולם הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו