מרקו רוביו נשא באיווה נאום ניצחון. על פני הדברים זה אולי נשמע קצת תמוה, מכיוון שהסנאטור מפלורידה סיים שלישי; אבל הדרך שבה סגר רוביו פער גדול, בן שתי ספרות, מיריביו במפלגה טראמפ וקרוז בתוך כמה ימים - הופכת אותו פתאום למועמד האידיאלי של הממסד הרפובליקני. באיווה המנצח סיים שלישי.
רוביו מצטייר פתאום כמושיע של המפלגה, כאיש שמסוגל לנצח ולזכות בכרטיס המפלגה שלו בוועידה הרפובליקנית שתתכנס באוהיו ביוני, אבל גם בבחירות הכלליות בנובמבר: 44 אחוזים מהנשאלים בסקר שפורסם אתמול ב־CNN מאמינים כי רוביו הוא בעל הסיכויים הגדולים ביותר לנצח את הדמוקרטים בדרך לבית הלבן. חוץ מזה, היה לנו באיווה גם ניצחון חשוב של המועמד השמרן טד קרוז, והפסד של "האיש שלא יודע להפסיד", דונלד טראמפ.
אצל הדמוקרטים, לעומת זאת, קיבלנו תיקו עם ניצחון של הילארי קלינטון - לא משהו להתגאות בו עבור מזכירת המדינה לשעבר, שהיתה רחוקה קולות בודדים מהפסד לסוציאליסט ברני סנדרס ומשחזור התבוסה וההשפלה הצורמת באותה מדינה ב־2008.
איווה אינה מייצגת את אמריקה. איווה מייצגת את איווה. אבל לאיווה יש חוקים משלה. ואיווה מאוד מאמינה בהשפעה הפוליטית שלה. אולי בגלל זה טעה טראמפ כאשר החליט להחרים את העימות האחרון שנערך באיווה. זה כנראה עלה לו באחוזים הבודדים שמנעו ממנו לנצח.
איווה, כאמור, לא מכריעה, אבל היא יכולה להציג מגמות. לעיתים במדינות כמו איווה וניו המפשייר מספיק למועמד להשיג תוצאה טובה כדי להגיע רחוק. זה בדיוק מה שביל קלינטון עשה ב־1992, בעת שסיים שני וגמר ראשון. קלינטון הגדיר את עצמו אז כ"קאמבק קיד". דומה כי ההגדרה של קלינטון תואמת היום את רוביו.
ההישג של רוביו הוא גם ההישג של הממסד הרפובליקני - זה שכל כך אוהבים להספיד אותו בעיקר במחנה הליברלי. אין ספק שבשורות הדמוקרטים והליברלים מעדיפים להבליט את אנשי מסיבת התה ואת טראמפ, משום שמבחינתם הם אלה שמולם יהיה קל לקלינטון, למשל, להתמודד ולנצח. רוביו הוא כבר סיפור אחר. יש להניח כי גם תורמים רבים יושפעו מההצלחה של רוביו באיווה ויתרמו למערכת הבחירות שלו. הדרך לאוהיו ביוני כה ארוכה. לממסד ולתורמים יש חשיבות מכרעת. רוביו יודע זאת, מכאן נאום הניצחון.
טד קרוז הבין היטב כי במדינה שבה שני שלישים מהמצביעים הרפובליקנים הם אוונגליסטים זאת ההזדמנות שלו. ה"אני מאמין" של קרוז בנושא הפלות ונישואים חד־מיניים יכול היום אולי להרתיע בבחירות הכלליות, אבל לא באיווה. כאן הארכי־שמרנות שלו היא יתרון.
קרוז בונה דווקא על הסופר־טיוזדיי (יום שלישי הגדול) ב־1 במארס, תאריך שבו ייערכו בחירות ב־12 מדינות, כולל במדינתו טקסס. קרוז מאמין כי עד אז הוא יכול להגדיל את הפער, לפני ההמשך שכבר צפוי להיות קשה יותר.
אבל יותר מאשר באיווה היו מנצחים, היו שם מפסידים, או בעצם מפסיד: דונלד טראמפ. האיש שאמר "מי זוכר את זה שסיים שני?", סיים שני. הנאום שלו באיווה אחרי פרסום התוצאות היה פתאום נאום של פוליטיקאי. רגיל. לא של מיליארדר, לא של אחד שכה בטוח בעצמו. כל שנותר לו כדי להזכיר לאמריקנים שהוא עדיין מי שהוא - היה הרעיון שפלט: "אולי אקנה חווה באיווה". חווה הוא יכול לקנות, אבל לא ניצחון.
לרשימת המפסידים אפשר להוסיף גם את ג'ב בוש. איווה אינה המדינה שבה בוש אמור היה לנצח, אבל הוא ביקש לצמצם נזקים. הוא שפך שם מיליונים, יותר מכל מועמד רפובליקני אחר, ובילה שם ימים על גבי ימים. ובסוף הוא זכה בתמיכה של 2.8 אחוז. בוש מתמודד עם רוביו על תמיכת הממסד. אתמול הוא חטף סטירות מכל הכיוונים.
והיו גם הדמוקרטים. קלינטון מנעה מבוכה כשניצחה בפער של כ־0.2 אחוזים. יש סיכוי סביר כי היא תפסיד בניו המפשייר בעוד שבוע, כי מדינה זו גובלת במדינתו של ברני סנדרס, ורמונט. סנדרס מעודד גם מהתיקו וגם הסקרים במדינה הבאה. אבל ההמשך צפוי להיות קשה לשניהם. לקלינטון קשה עם הפלג הליברלי במפלגה, ואילו לסנדרס עם הממסד הדמוקרטי.
לקלינטון יש בעיה נוספת, וזו חקירת ה־FBI סביב המיילים המסווגים בחשבון האישי שלה. הבוחרים יכולים גם לחשוב רגע אחד מה יקרה אם היא תזכה ולא תוכל לרוץ בגלל איזה כתב אישום לדוגמה. קשים היו חייה של הילארי קלינטון ב־2008. בינתיים לא פשוטים חייה כמועמדת ב־2016.
איווה מאחורינו. לחלק מהמועמדים היו צירי לידה קשים (הילארי, טראמפ), ואילו לאחרים (רוביו) היתה באיווה לידה עם צירים לא צפויים.
ולחשוב שזוהי רק ההתחלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו