אורח על הסט של לברון

1. בקיץ 2014, הידיעה על החתימה של דיוויד בלאט בקליבלנד היתה משולה לנחיתה של חללית ישראלית על המאדים, וכשלברון ג'יימס חתם בקבוצה, זה דמה למציאת כתובת "ברוך ג'מילי" על כוכב הלכת. אז, לאחר שחתם וחזר לארץ לכמה ימים, סיפר בלאט בפני פורום מצומצם על שיחת הטלפון הראשונה לג'יימס. המאמן שהה בחדר מלון בניו יורק עם בנותיו; ג'יימס היה בעיר לצורך צילומי סרט; וכשהשחקן הזמין את מאמנו הטרי ומשפחתו לביקור על הסט, הבנות כמעט ניתרו מהחלון מרוב התלהבות. 

בלאט סיפר על המפגש בעיניים נוצצות, כנראה נוצצות מדי. זו היתה אנקדוטה אנושית, מובנת וטבעית שנתנה הצצה לעולם שאליו עמד להיכנס. אבל לנוכחים, שהיו עדיין מסונוורים מהזכייה של מכבי ת"א ביורוליג ומנאום הניצחון המבריק שבא אחריו ("לעשות יותר עם פחות"), היה קשה להשתחרר מהתחושה שבלאט המוכר והמעוטר דיבר כמו גרופית של להקת בנים. מבטים מודאגים הוחלפו בחטף ושיחות במגרש החנייה קיוו שכשתתחיל העבודה הנצנצים ינשרו והרגלי העבודה של הקונטרול פריק, עם הדרך שלא מתפשרת עד שמבוצעת נכון, תתנחל גם בצפון אוהיו. אך לשווא. 

לאורך כל התקופה שלו בקליבלנד קשה היה להשתחרר מהתחושה שבלאט הוא אורח המוזמן לבקר על הסט של ג'יימס.

2. מי אמר שמשחק הבידודים המושמץ של ג'יימס לא עובד? הנה, למרות התמיכה שבלאט מקבל כעת מסביב, מאמן שעבודתו מסתיימת עדיין נותר בודד ומבודד, עם אגו פצוע וים של שאלות לבדיקה עצמית; עוקב אחר המשחק הבא של קבוצתו כמו גידם המגרד את מקום הקטיעה. והסוף התחבר להתחלה - הדרך הג'נטלמנית ומכבסת המילים שבהן בחר להיפרד הרגיזה רבים. זה היה המשך ישיר לגישתו המכילה והסופגת, שהיתה מנגנון הישרדות, שהתברר כזמני, כי פשוט לא היתה ברירה אחרת. גם סידרת הגמר עם קבוצה פצועה סיפקה רק מסך עשן לכיסוי כל ההשפלות שעבר. 

גם סניגוריו הגדולים ביותר לא יכלו להתעלם מהסגנון המבאס, מהגישה הכללית החמוצה, מפרצופו המיוסר של קווין לאב ומהתגובות האפולוגטיות אחרי הפסדים. ולמרות מאזן הניצחונות, בגישה העסקית והשאיפה הבלתי מתפשרת למצוינות האמריקנית, בלאט הפך קורבן לדרך שבחר, שבחרו עבורו - שהיא הכל מלבד דרכו. אז עכשיו הוא, יחד עם שמונה מיליון ישראלים, פרובינציאליים יותר ופחות, אול אאוט.

ג'יימס ובלאט. כתם גם על הקריירה של לברון // צילום: אי.פי

3. השביתה האיטלקית ששחקני הקבוצה ביצעו בתבוסה בפורטלנד תישאר כתם על הקריירה שלהם. זה לא סימן דרך לקבוצה אלופה. בגיל 31 מייקל ג'ורדן הוסיף לרפרטואר שלו תנועות עם הגב לסל. בגיל הזה, לברון ג'יימס, רוצח סדרתי של מאמנים, נשאר עם אותו משחק צפוי של רכבת משא הטוחנת את דרכה עד לכיווצי שרירים. עם זאת, הוא הוסיף בתקופת בלאט קמטים חדשים של חוסר שביעות רצון, וחיוכים קטנים של שביעות רצון לאחר הפיטורים. לרוב, על פי הרזומה שלו, זה ייגמר בבכי.

4. המקצוע המטורף הזה, אימון כדורסל, הוא היררכי, יחסי ותלוי סיטואציה. שחקנים בסן אנטוניו מעידים שאת היחס הקשה ביותר באימונים ובתדריכי הוידאו מקבל טים דאנקן, אול סטאר ואגדת כדורסל שמערכת היחסים שלו עם המאמן גרג פופוביץ' מאופיינת ביחסי אב ובן. אך עדיין פופוביץ' מתעקש להראות לקבוצה שאין פשרות. הסופרסטאר מקבל יחס קשה על מנת שיראו וייראו. על מנת לשלוח מסר קבוצתי, מסוג המסרים שקליבלנד של לברון ובלאט היה הכי קשה להתמודד איתם.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו