1. אחרי שמצאה קצה חוט במשחק בב"ש, מכבי חיפה חזרה הביתה במורל משופר במטרה לכבוש סוף סוף שער ראשון ולהשיג ניצחון על יריבתה המושבעת מת"א. התחושה לפני המשחק היתה שזה ערב שיכול להפוך לה את העונה.
בעקבות סימני החיים שנתגלו בנגב, גם הקהל חזר לגדוש את היציעים במספרים פנטסטיים אבל בסיום התברר שזו אכן נקודת מפנה אבל לא המיוחלת, והמצב של חיפה הפך מגרוע לקטסטרופה.
חמישה משחקים בלי שער זכות זה נתון מביש ובלתי מתקבל על הדעת במועדון כזה, בקבוצה כזאת. הירוקים שיחקו כצפוי עם המון מוטיבציה, הקרבה ורצון. אחרי שבמשך כל ההכנה חיפה שיחקה עם שני קשרים ושני חלוצים, רוני לוי עבר במשחקים האחרונים לשלישיית קשרים. בחלק הראשון חיפה היתה מאורגנת, סגרה נכון ועבדה טוב עם שלישיית הקישור ידין, קריאף ואוברניאק שעשו הגנה טובה.
חיפה ניטרלה את ת"א, שלא איימה על השער. מצד שני בלט מאוד הקושי של חיפה לייצר מהלכים מתוכננים בחלק הקדמי והיא יצאה רק דרך התקפות מתפרצות. במשחק המסודר לא היה לה שום סיכוי להגיע למצב של שער. אין ללוי מספיק איכות בהתקפה, וזה ניכר בכל המשחקים. שכטר מקבל קרדיט מוגזם, תורג'מן חסר ביטחון מול השער. פציעתו של ידין וכניסתו של דריניצ'יץ' איבדה לחיפה הרבה כוח במרכז. דריניצ'יץ' שוב היה חלש וקשה להתרשם מה לוי מצא אצלו. גם החילוף השני של בניון במקום תורג'מן לא השפיע. לא ראיתי שום שינוי בשיטה ושום ניסיון ליצור שינוי במגמת המשחק. החילופים של לוי לא הצביעו על מטרה ווינרית, אלא הסתפקות בתיקו. בסוף גם את זה הוא לא השיג. למרות הסימנים המעודדים בשני המשחקים האחרונים, חיפה ספגה מכה קשה שיהיה לה קשה מאוד להתאושש ממנה.
2. בניגוד ללוי, יוקאנוביץ' חיפש את הניצחון, עשה חילופים נהדרים ויצא המנצח הגדול עם השער של בן בסט בנגיעה הראשונה בכדור. עוד קודם הוא שלח למגרש את יצחקי במקום בן חיים החלש, ות"א הפכה להרבה יותר מסוכנת.
זו היתה הופעה של אלופה אמיתית. לא ביכולת גדולה, בלי יותר מדי איומים אבל ת"א שיחקה כמו שצריך במשחק כזה. עבודה טאקטית טובה, שליטה בקצב והרבה אחריות. נהניתי מהיכולת של גילי ורמוט, באחד המשחקים הטובים שלו בצהוב. ככל שהמשחק התקדם ת"א הרגישה בנוח, כבשה פעמיים והחזירה לעצמה ביטחון שאולי מעט ירד.
ומילה על השופט, אלי חכמון, שהעביר את המשחק החם והטעון בצורה מושלמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו