מעולם לא היה מצבה של הבעיה הפלשתינית ההולכת ומתאיינת כה דחוק. אלפי הרוגים, מיליוני פליטים נעקרו מבתיהם ומאות אלפים נוספים נוהרים מהמזרח התיכון ומאפריקה לעבר חופי אירופה ומצטרפים למובלעות המוסלמים רוחשי הרעה שבבירותיה. האשליות כי הכרת האו"ם בדגל הפלשתיני והחלטת האיחוד האירופי לסמן סחורות מההתנחלויות יקדמו הקמת מדינת טרור על חורבות ישראל, התנפצו בגלי הפליטים המציפים את אירופה, בעוד מדינות ערביות מלאכותיות אחרות מתפוררות ברעש גדול לנגד עינינו.
לנוכח האסון האזורי קרסו רעיון העוועים שבו אחזו טיפשים ואנטישמים, שהבעיה הפלשתינית היא סיבת הקונפליקטים במזה"ת, וכן הטיעון השקרי שפתרונה יביא לשלום. בעיניים עצומות לרווחה צופה העולם בטבח, באונס, במכירת נשים כשפחות מין ובפיצוץ הכנסיות, המסגדים ואתרי העתיקות שמבצעים המוסלמים והערבים, ומבין כי אין לטיעונים אלה שחר.
בצל האסון המתרחש הפך לפארסה גם חלומם של הפלשתינים למנף לחץ בינלאומי על ישראל סביב בעיית שיבת הפליטים. איש אינו מתעניין באמת בפיקציית הפליטים הפלשתינים, הנמצאת מזמן במוות קליני ו"בהזנה בכפייה" מטעם אונר"א ודומיו. לפיכך יושבים עתה חמאס והרש"פ, וכן "הרשימה המשותפת", על המדוכה: איך מחזירים טרור ליושנו?
מאז תקומתה מחדש של התנועה הציונית עשו הפלשתינים שימוש ציני בהר הבית כדי לנסות לקומם את העולם האיסלאמי למלחמה נגד ישראל. עתה מנסים הפלשתינים להשתמש באל־אקצא כטריגר שנועד לפגוע בלגיטימיות הישראלית בירושלים ולהפנות נגדנו את האיסלאמיסטים השוחטים בטירוף זה את זה. אלא שמול רצח ההמונים והריסות מסגדי הפאר באזור, קשה לפלשתינים לשווק את נוסחת "אל־אקצא בסכנה", ואיש אינו נוטש את גיא השחיטה האיסלאמי ומתפנה לאל־אקצא. הכל יודעים שישראל שומרת על המסגד טוב יותר מכל מדינה ערבית "מתנדנדת" או ארגון טרור כלשהו.
מאז הוכה קשות בידי צה"ל, גוברת מצוקתו הכלכלית והצבאית של חמאס. חרף העובדה ששיגר טילים לעבר מסגדי הר הבית בצוק איתן, צורחים בכיר חמאס חאלד משעל והנשיא ארדואן ככרוכיה במפגשם בטורקיה כי "ישראל מנצלת את האסון האזורי כדי לחסל את מסגד אל־אקצא". במקביל, מנסה הארגון להניע אלימות בירושלים באמצעות קבלני המשנה של התנועה האיסלאמית. לאחר שתאיו רוסקו גם באיו"ש, בוערת האדמה מתחת לרגלי חמאס. שיקום תשתיות הטרור של הארגון המדולדל אינו מעניין עוד את המוני המפגינים הנזעמים בעזה, הדורשים גג, דלק, חשמל, מזון ועבודה.
גם פעילי הרש"פ תורמים את חלקם להסתה ולאלימות בהר הבית, אך ללא הועיל. חכמי הדת האיסלאמים (והפלשתינים) יודעים היטב כי הקיבלה (כיוון התפילה) שונתה מירושלים למכה, "מסע הליל" של מוחמד היה (לפי אשתו עאישה) רק "חלום מקודש", ויש ויכוח אם היה בכלל לירושלים. ההיסטוריוגרפיה האיסלאמית מספרת שהח'ליף עומר, שניצב על הר הבית, ידע כי סלע השתייה בהר הבית הוא מקום המקדש היהודי. כל מוסלמי יודע שלפי הקוראן, ירושלים וסביבותיה הן ירושת נצח לבני ישראל. לפיכך אין בכוחו של הטרור הפלשתיני לשנות את דבר האל. ליתר ביטחון תזכיר זאת משטרת ישראל בבירה למי שכופר בדבר האל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו