הבטחתי לך שלא תצטרכי לוותר על הדינוזאורים. להפך. תוכלי ללמוד עליהם עוד יותר. את כבר יודעת ששום דינוזאור לא עף, למרות השמועות העקשניות על כך. את יודעת על תקופת הטריאס, על תקופת היורה ועל תקופת הקרטיקון, שבכל אחת מהן חי סוג אחר של דינוזאורים, ואת מחבבת במיוחד את דיפלודוקוס, בגלל הזנב הענק שלו (אבל גם את מוטבורזאורוס, ואפילו את טירנוזאורוס הטורף). אין חשש. כיתה א' היא המקום הנכון לדעת על בעלי החיים הקדמונים הללו הרבה יותר. עוד תראי.
לא תכירי את רוב ילדי כיתתך, אבל לא יקשה עלייך לחבור אליהם. אל תחששי מן העובדה שהם אינם באים מאותו גן ילדים; את תמצאי מהר את מי שאוהב כמוך את הבקוגנים, את המרחבים הגדולים, את הרכיבה על אופניים, את השחייה ואת הרכבת יצורי ה"צ'ימה" מן החלקיקים הקטנים שבשקיות השקופות. אולי תמצאי גם כאלה המתעניינים, כמוך, במיתולוגיה היוונית ובסיפורה של המדוזה גורגונה, ותוכלו להחליף דעות על מוסר ההשכל. אל תחששי לשאול את שאלותייך הקשות. אל תחשבי שכולם יודעים מה שאינם שואלים. הם פשוט אינם מעזים לשאול. אל תקבלי שום דבר כמובן מאליו, ואל תבטלי, בקלות, את דעתך מפני דעתם של מורייך. כבדי אותם, הם בוודאי יודעים הרבה יותר ממך, אבל לא כל מה שהם אומרים נכון בהכרח.
יש לך עמדות, יש לך דעות, ומותר לך להמשיך ולהחזיק בהן, ומותר לך להתווכח, ממש כפי שאת מתווכחת איתנו. את ממציאה סיפורים, ממחיזה מחזות, ועוד מעט תוכלי להעלות את כל זה על הכתב. זו אינה משוגה חולפת של ילדה בגן הילדים, ואל תחשבי שכיתה א' מחייבת אותך לרצינות כה רבה, עד אשר עיסוק במה שאת מכנה "פרי הדמיון" כבר לא מתאים למעמדך החדש.
הייתי רוצה שתאהבי את בית הספר יותר משאהבת את הגן. שהוא לא יהיה לך עול. שלא תמתיני בכל שיעור לצלצול, בכל שבוע ליום שישי, בכל יום חול לחג הבא, בכל שנה לחופש הגדול. אני יודע שזו ציפייה מופרזת מעט, אני יודע שגם התלמידים הטובים ביותר והחרוצים ביותר אינם יכולים לאהוב כל שיעור וכל נושא וכל מורה, ולכן אני מוכן להסתפק במבחן מוצאי שבת: שלא יחמץ ליבך שיום ראשון מתקרב, ושהשיעור הראשון מצפה לך בשמונה בבוקר.
המשיכי להתמקד במה שמרתק אותך, כאשר את ממציאה הצגות לחיות/בובות שלך או כאשר את צופה בסרט טלוויזיה ושואבת את כל המידע אל תוך הזיכרון האינסופי שלך. אבל דעי שבכיתה א' לא הכל יהיה מרתק כל כך, ולפעמים תצטרכי להקדיש תשומת לב למה שנראה לך הרבה פחות מעניין.
הייתי רוצה כבר לדעת מה תאמר עלייך המחנכת ואם היא תחשוב מה שאנחנו חושבים, ואם היא תכיר בך צדדים אחרים. הייתי רוצה לראותך קוראת את כל הספרים שאת כבר יודעת בעל פה. אבל מכיוון שכבר ידוע לי עד כמה מהר חולפות השנים, ועד כמה תריסר שנות בית הספר אינן נצח, אני מוכן לקבל את השנים הבאות, יום אחר יום, ולצפות בך מן המקום המרוחק מעט, שממנו רשאי סבא להתבונן, מבלי לבקש קיצורי דרך. ילדה שלי, זהובת שיער, עם עין אחת כחולה ועין אחת ירוקה, ושובבות שרק חוכמתך היא סייג לה. בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו