לפרשת חשיפת ההקלטות של אהוד ברק יש אמנם כמה קורבנות, אך העיקרי שבהם הוא האזרח הישראלי. זה שרואה כיצד קברניטי מדינה לשעבר אינם מסוגלים לשים רסן לדבריהם; כיצד אין צנזור שיעצור את אותם דברים חסרי הרסן מלהתפרסם; וכיצד ערוץ מרכזי בטלוויזיה מנצל את המידע הרגיש שמגיע אליו כדי לגרוף רייטינג ו"אחריי המבול". מביט האזרח הישראלי על כל הנעשה ולא יכול שלא להיות מובך מהמעשה ומהתהליך שהוביל אליו.
זה מתחיל מברק, שכרמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר - שדווקא ידוע בכך שאינו מתפתה לצאת בהצהרות פומפוזיות ומיותרות, ודאי שלא בתקשורת – הירשה לעצמו להרגיש נינוח מעט יותר מדי בעת ראיון שערך, ולהרחיב בנושאים שהשתיקה יפה להם. הניסיון שלו למנוע את הפרסום בערוץ 2 אמנם היה נכון, אך מאוחר מדי.
במקום להתנהל כטירון ולרוץ לספר לחבר'ה, אדם עתיר ניסיון כברק היה צריך לחשוב על העניין בעודו מתראיין לצורך כתיבת הספר על שמו ולא לחכות לרגע האחרון. האם עשה זאת בכוונה כדי לקדם את הביוגרפיה המעודכנת שלו, או כדי להוכיח בדרך שאינה משפטית כי הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, אכן חתר תחת הדרג המדיני? אין לדעת. כך או כך, מדובר בהתנהלות פסולה ומסוכנת, מצידו.
זה נמשך עם הצנזורה, שלא ברור כיצד אישרה מידע כה רגיש ומורכב על נושא שלא רק שעדיין רלוונטי לימינו, אלא שהוא עומד כעת בראש סדר היום הציבורי והעולמי ופותח כל מהדורת חדשות ועיתונים - מידע שיש בו כדי לשנות מציאות בשטח. בעידן האינטרנט, סופגת הצנזורה ביקורת עניינית, ולעתים קרובות נכונה, על הארכאיות ועל הדרך הלא מעודכנת שבה היא פועלת. דווקא כשעולה הצורך הרלוונטי בשימוש חיוני בה, היא מאפשרת הפקרות ומאשרת מידע שטוב היה אם היה נשאר בחדרי חדרים, בעבור טובת מדינת ישראל ובעבור אזרחיה.
גורם נוסף שהיה אחראי למחדל הוא מערכת חדשות ערוץ 2, שחרף אישור הצנזורה, לא הראתה אחריות ציבורית והעדיפה לגרוף עוד כמה נקודות רייטינג, מתוך מודעות חדה וברורה למידע שהגיע אליה ושעמדה לשדר. נכון, הסתיימו הימים שהטלוויזיה הורכבה מערוץ אחד בלבד, אשר שימש שופר תעמולה, והרי ערוץ 2 הוא ערוץ מסחרי ועצמאי יחסית. אך אין זה אומר שערוץ כה מרכזי, שאפשר להגדירו כסוג של מדורת השבט, צריך לנצל את מלוא כוחו ולחשוף סודות מדינה רגישים. לגוף חזק מתלווה אחריות מוסרית רבה ובכיריו אמורים להפעיל שיקול דעת בעניינים כאלה. במקרה הנוכחי (והלא הראשון) זה לא קרה.
יש מי שיכול לפרש את המידע הסודי שהתפרסם ולהסיק מסקנות שהיה עדיף שלא היה מסיק. בסופו של דבר, פרטים כמו אלו שחשף ברק אמורים להישאר נעולים ב"כספת" למשך עשורים, עד שמתפרסמים – אם בכלל - קל וחומר כשיש בהם רלוונטיות, בלשון המעטה. הדיונים בהם אינם נערכים לחינם בקבינטים מצומצמים, לעתים ביחידות. יש סיבות טובות לכך שלא כל שר או חבר כנסת רשאים להיות נגישים למידע חשאי ורגיש, לא כל שכן המוני בית ישראל, שלמרות יצר הסקרנות הטבעי, רובם מבינים מדוע נמנעים מהם פרטים חשאיים אלו ומצדיקים זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו