ההסכם בסוגיית הגרעין האיראני מעמיד את ישראל במצב חדש. אמנם נותר עוד מהלך לפני חתימת ההסכם, כשיובא לדיון בקונגרס האמריקני, אבל מותר לצפות שהקונגרס לא ימנע את חתימתו. עד כה הציבה ישראל לעצמה יעד עיקרי - למנוע את השגת ההסכם, או לפחות להביא לשינוי מהותי במרכיביו, משום שנתפס כיוצר סיכונים חמורים לישראל. עתה, עם חתימת ההסכם, היעד הזה לא הושג, ועל ישראל לבחון שינוי כיוון.
יתרה מכך, עד לאחרונה היתה האופציה הצבאית מרכיב חשוב באסטרטגיה הישראלית מול איראן, שגם תרמה להחמרת הסנקציות עליה. חתימת ההסכם תקפיא בינתיים את האופציה הצבאית, משום שהממשל האמריקני הוריד אותה מהשולחן ויתנגד לה, ומשום שמהלך צבאי ישראלי ייתפס בחומרה כמכוון להרוס הסכם שעליו חתומות המעצמות. ההסכם מחייב אפוא את ישראל לבחון מחדש את יעדיה ואת התנהלותה בסוגיה זו, בעיקר מול הממשל האמריקני.
היעד החלופי יחייב לעשות הכל כדי למנוע מאיראן להפר את ההסכם ולנצל את הפרצות שבו כדי להגיע לנשק גרעיני. זהו יעד ארוך טווח, משום שהאפשרות היותר סבירה היא שאיראן תעדיף להמתין שנים כמדינת סף גרעיני, ולפרוץ לנשק גרעיני לאחר שההגבלות על תוכנית הגרעין שלה יוסרו או כשתזדמן לה שעת כושר. ביעד זה יש יתרון חשוב לישראל. בעוד היעד הקודם חייב עימות עם הממשל האמריקני, היעד החדש תואם עקרונית את עניינו, אף שייתכן כי בתרגום פרטיו למעשה יתגלו מחלוקות בין ישראל לממשל. אבל ככלל, גם הממשל מחויב לעשות הכל למנוע מאיראן להפר את ההסכם ולפרוץ לנשק גרעיני. יעד זה מאפשר אפוא מידה רבה יותר של שיתוף פעולה מאשר מחלוקת.
הליכה בתלם זה אינה פשוטה. היא מחייבת להתגבר על המשקעים המרים שהצטברו בין ממשלות ארה"ב וישראל, ועשויה להיתפס כגושפנקה ישראלית להסכם. אבל לאחר שההסכם הפך לעובדה, לישראל אין חלופה עדיפה, וגם לממשל יהיה עניין ליישר את ההדורים עם ישראל ולמנוע חתירה איראנית לנשק גרעיני למרות ההסכם. בפועל, פירוש הדבר מאמץ להגיע להסכמה משותפת לצעדים שיידרשו מול הסיכונים הנובעים מההסכם, ובכלל זה ייתכנו חקיקה בקונגרס והבהרת התנאים לשימוש במהלך צבאי אם איראן תחרוג מההסכם – בטווח הקרוב, ובעיקר כעבור 15-10 שנים.
להליכה משותפת, אם תוסכם, ייתכנו היבטים נוספים. הסכם הגרעין מציב סיכונים לישראל. חלקם בטווח הקרוב – האפשרות שאיראן תנצל את הכספים שיופשרו לחיזוק בעלי בריתה, ובראשם חיזבאללה וחמאס, ולהגדיל את השפעתה במרחב. חלקם החמור בטווח הארוך – אם איראן תהפוך למדינה גרעינית. סיכונים אלה מחייבים את ישראל כבר היום לחזק במידה משמעותית את כושר ההרתעה שלה כלפי איראן. לשם כך חשוב שישראל תדון עם הממשל על האמצעים לחיזוק יכולותיה הצבאיות והמודיעיניות – וסביר להניח שתמצא אוזן קשבת.
ועוד היבט: חשוב לישראל שיחול שינוי בגישתו של המשטר האיראני כלפיה ובמדיניותו האזורית - בתמיכתו בטרור ובקשריו עם גורמים רדיקליים. הממשל האמריקני מגלה הבנה עקרונית לדרישה זו של ישראל, אך סירב לקשור אותה לשיחות הגרעין, מחשש שתפגע בהן. עתה, כשההסכם הושג, וכשהממשל מקווה שיוביל להתמתנות בהתנהלות האיראנית, חשוב לשכנע את הממשל ללחוץ על האגף המתון במשטר האיראני להביא להכרת איראן בזכות קיומה של ישראל ולהפסיק את הקריאות לחיסולה ואת תמיכתו בטרור נגדה. שינוי כזה לא יהיה פשוט ומהיר, אבל חשוב שהמאמץ להשיגו ייעשה.
ולבסוף, לישראל יש שותפות לדאגה מהשלכות הסכם הגרעין, ובראשן סעודיה, מדינות המפרץ ומצרים. גם להן יש עניין חשוב להניע את הממשל האמריקני להבהיר מראש את הצעדים שינקוט למניעת חתירה איראנית לנשק גרעיני. קשה לצפות לשיתוף פעולה ישראלי־סעודי ישיר בעניין זה, אבל החשש מאיראן עשוי להוביל לפעולה מקבילה מצידן מול הממשל האמריקני לקיום לחץ על איראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו