תיאטרון האבסורד בדרום

בסיפור של הפיטורים המתוכננים בכיל ובכל האירועים הנלווים לכך המתנהלים בדרום, קיבל הציבור כרטיסים חינם להצגה של תיאטרון האבסורד הישראלי. מייד נתאר את המחזה ונראה לכם שבעצם, אחרי כל הדרמה הקשה, לא באמת מסתמן כסיכון כזה נורא לדרום. מתברר שעשו עלינו סיבוב של "רגשי", עם לא מעט מניפולציות. 

אז מה היה לנו? בנקודת זמן מסוימת החלה חברת כיל לרשום רווחים עצומים. חלק בזכות ההנהלה שלה, חלק בגלל הקרטל העולמי שנוצר בתחום האשלג, וחלק, אם נחטא בפשטנות, בזכות העובדה שהסינים החליפו את אטריות האורז בכוס חלב - דבר שהגדיל את הביקוש לדשנים וניפח את מחירם מאוד. נראה שזה היה השלב שבו גורמים פוליטיים ראו את הקופה התופחת הזאת ורצו להכניס יד ציבורית לתוכה. 

בהמשך מגיע שר אוצר טרי, יאיר לפיד שמו. הוא מחליט על הקמת ועדת ששינסקי 2 - ועדה שעתידה היתה להמליץ על מדיניות ממשלתית לתחום המחצבים בתחום שאינו נפט וגז. ובישראל המשמעות היא - ים המלח וכיל.

באופן "מפתיע" המליצה הוועדה להעלות את נטל המס על חברת כיל. במהלך הדיונים איימה ההנהלה כי תיאלץ לפטר עובדים ולהקטין את ההשקעות שלה בארץ, כי אין מה לעשות - מס גבוה יותר מקטין את הכדאיות להשקיע בישראל. בסביבת הממשלה נחרו בבוז: מה, הם ייקחו את ים המלח מכאן? שישלמו יותר מס. 

הוועדה הגישה את ההמלצות, ומה עשתה ההנהלה? החלה בתוכנית לפטר עובדים. בשלב זה צעקו בממשלה: כיל רוצה להוציא את ים המלח מישראל! הפעם בדאגה אמיתית. הם תלו את זה במניית הזהב, שלא ניגע בה כעת. היא קשורה לאגדה אחרת.

וכך חברו האינטרסים של מרבית הצדדים יחדיו להעלות מופע אימים רגשי לכל המדינה. לכל הצדדים היה אינטרס ברור להבעיר את השטח. לשמאל, ובייחוד לראשי מפלגת העבודה, שנוסדה על ידי ההסתדרות או שייסדה את ההסתדרות (אני נוטה להתבלבל בסוגיה), זה שיחק יופי של קלף במערכת הבחירות. אחד השיאים היה תוכנית של ההסתדרות להשבית את כל דרום הארץ, שרבים מתושביו מצביעי נתניהו, יום־יומיים לפני הבחירות. 

להנהלת כיל היה האינטרס שלה להכשיר את הקרקע למסע פיטורים, ובעיקר לשליחה של שדר ברור לפוליטיקאים על המחיר של העלאת מסים. זה כנראה הצליח מעל המצופה. 

וכך קיבלנו קרבות בלתי פוסקים, הפגנות, צמיגים, והכל על פיטורים פוטנציאליים (בשלב הזה) של בין 50 ל־60 עובדים. פיטורים הם לא דבר רצוי והם מכה כואבת לכל אדם. אבל במקרה הזה לחלק לא מבוטל מעובדי כיל ניתנו הצעות לתוכניות פרישה סופר נדיבות, עם משכורת עד הפנסיה של 19 אלף שקלים פלוס בונוס כספי של מאות אלפי שקלים. 

בדרך, המשבר דירבן מפעלים כושלים להתחיל לאיים בפיטורים. הרי ככה אפשר אולי לרכוב על קופת המדינה, הרי חייבים להציל את המפעלים, לא? העסק נופח ונופח עד שכולם שכחו את השורה התחתונה: מסקנות ועדת ששינסקי 2, אלה שהיו אמורות להעלות את נטל המס, מעולם לא עברו בחקיקה בכנסת. הבנתם נכון - אין בכלל העלאת מס על כיל בשלב זה.

ולכן מה שקיבלנו במהלך הימים האחרונים היה תיאטרון אבסורד אכזרי, על גבם של תושבי הדרום. השבוע שוב התפוצץ המו"מ, אבל אנחנו מתקרבים לסיום המחזה. בעוד המציאות, לשם שינוי, פחות גרועה מהמתרחש. 

ובסופו של דבר, כמעט כולם הרוויחו כאן: לכיל לא עלה שיעור המס. ההסתדרות צפויה להשיג קיטון דרמטי במספר המפוטרים. הפוליטיקאים שלנו? הם בכלל גיבורים - שכן הם בדרך למנוע פיטורים ולהציל את הדרום. ומי לא הרוויח? הציבור, שרגשותיו נסחטו עד תום על ידי תקשורת משולהבת שהולכת רק אחרי הזעקות ולא מחפשת את העובדות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו