בראיון שהעניקה ל"ניו יורק טיימס" חשפה איילת שקד פן מעניין בהשקפתה ובאישיותה. היא סיפרה שהושפעה מספריה של איין ראנד. הסופרת הנודעת והשנויה במחלוקת, שנולדה כאליסה רוזנבאום ברוסיה הצארית ב־1905, חיברה יצירות ששימשו מגדלור לקפיטליזם הצרוף בארה"ב כ"מרד הנפילים" ו"כמעיין המתגבר". משהו מתפיסת ראנד - האובייקטיביזם - מצוי במהלכיה ובעמדותיה של שרת המשפטים.
הדבר בולט בניסיונה החד־צדדי להנחיל את עמדותיה על הציבור. כך עלה אתמול בנאומה לפני הפרקליטים באילת, בהסתייגה מהחלוקה בין "בני אור" המגוננים על בג"ץ לבין "בני חושך" החותרים להצרת צעדיו. שקד מתוחכמת. היא נשבעת בשמו של שלטון החוק, אבל מבקשת בלשונה לאזן אותו, ולמעשה למנוע את התערבותו המסכלת במעשי הממשלה.
בעניין זה אינה מבינה שאין הפרדה בין שתי הרשויות, אלא תפקיד בג"ץ לבקר את הממשלה כדי למנוע זדון ועריצות ושרירות לב. לכן בדמוקרטיה כופפים את החלטות הכנסת והממשלה, שחוקיותן מוטלת בספק, לפסיקת השופטים. כך ראוי. אילו קראה שקד את מנשרו של מנחם בגין בנדון - שסוף סוף פורסם מטעם המרכז הקרוי על שמו - היתה מבינה כי מתנהל מאבק קלאסי בין "בני אור" לבין "בני חושך", ומהתבטאותה אפשר להבין כי התייצבה בצד הלא־ראוי.
כל עוד מדובר במחלוקת לשם שמיים, אין בעיה. אבל אם בפועל תבקש שקד לשנות סדרי עולם ולהעביר את בחירת השופטים לידי יותר פוליטיקאים מאשר נהוג עתה; ולאסור על בג"ץ לפסול (במשורה, כנהוג) חוקים בלתי נורמטיביים - תתחדש המערכה העזה אשר התנהלה בימים שבהם כיהנו אהרן ברק ודורית ביניש בראש העליון, ודניאל פרידמן - מורה הדרך של שקד - מנגד.
שיטת הבכירות בראשות העליון, שהביאה אל הכס את מרים נאור, הוכיחה עצמה. אם תנסה שקד להיפרע מהבאה בתור אסתר חיות לטובת שופט פוליטרוק, יהדהדו גלי הפגיעה בבג"ץ בכל העולם. מוטב לה למלחמה זו שלא תתרחש.
מה גם שבגיליון האחרון של "האקונומיסט" חבוי מכתב למערכת מטעם מרק רגב, דוברו של בנימין נתניהו. הוא ציין כי בשלוש תקופות כהונתו היה נתניהו גאה ועקבי בהגנה על עצמאות המשפט בישראל. גם בתקופתו הרביעית יפעל "להבטיח כי יימשך המוניטין של בית המשפט העליון באשר למקצועיותו וליושרתו". לשימת ליבה של שקד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו