בימים הראשונים לאחר הטבח שטרוריסטים מוסלמים ביצעו בינואר השנה במערכת העיתון הצרפתי הסאטירי "שארלי הבדו" ובמרכול היהודי "כשר", רבבות בכל העולם יצאו להפגין נגד הזוועה ובעד חופש הדיבור והביטוי, כשבידיהם נישאים שלטים המכריזים שגם הם "שארלי הבדו". אלא שחודשים ספורים לאחר מכן הגלגל התחיל להתהפך, ובשינוי אורווליאני מושלם הרוצחים מתוארים עכשיו בחלקים של דעת הקהל "הנאורה" כקורבנות, והנרצחים כאשמים בגורלם.
אתמול התקיים בניו יורק האירוע החגיגי השנתי של הסניף האמריקני של ארגון הסופרים הבינלאומי "פאן", ומארגניו החליטו להעניק השנה את "פרס החופש ואומץ הלב" ל"שארלי הבדו" - החלטה מתבקשת והגיונית, לטעמי. עורך השבועון הצרפתי ואחד מעובדיו, שלמזלם לא היו במקום בזמן הטבח, הוזמנו לניו יורק כדי לקבל את הפרס. אלא שחמישה סופרים אמריקנים ובריטים הודיעו שיחרימו את האירוע, ויותר ממאה אנשי רוח מערביים הביעו גם הם את מורת רוחם מהענקת הפרס. אמנם רוב המערערים שקדו להסוות את עמדותיהם האמיתיות בכל מיני נימוקים ליברליים, לכאורה, כגון "אי נחת מחוסר סובלנותו התרבותי של העיתון" (רחל קושנר), אך הלשון הנקייה שלהם לא היה בה די כדי לטשטש את סימני הזדהותם הרוחנית עם מניעי הרוצחים. אחדים אף היו בוטים יותר: כך למשל הסופר פיטר קרי, שהאשים את ארגון "פאן" שהוא מתעלם מ"היחס היהיר של העם הצרפתי כלפי חובתו המוסרית למגזר גדול וחסר זכויות שחי בקרבו" (כלומר, למיעוט המוסלמי). אחרים האשימו את העיתון בהעצמת הנטיות האנטי־איסלאמיות והאנטי־ערביות "שממילא רווחות בעולם המערבי", וסופרת אחרת, פרנסין פרוז שמה, אף השוותה את "שארלי הבדו" לניאו־נאצים.
בעיני הנ"ל ואחרים שהזדהו עימם, המוסלמים בצרפת הם עשוקים ומקופחים ולכן אפשר להצדיק, לדעתם, פעולות אלימות נגד עיתון "המפיץ שנאת איסלאם". מי, שאגב, יצא נגד כל יפי הנפש הנ"ל היה דווקא הסופר ההודי־בריטי המוסלמי, סלמן רושדי, שנרדף בזמנו על ידי קיצונים מוסלמים, וכינה אותם "שפנים פחדנים". ואילו העורך הבריטי הבכיר, רוברט שרימסלי, במאמר ב"פיננשיאל טיימס", הצביע על הצביעות ועל חוסר הכנות של מנהלי המסע נגד "שארלי הבדו" ומעניקי הפרס של "פאן".
אך נראה שלא ה"שפנפנות" ואף לא הצביעות הן בנפשה של ההתנגדות למחווה לעיתון, אלא הנטייה של חלקים בלתי מבוטלים בשמאל העולמי להזדהות אידיאולוגית דווקא עם מי שזוממים להרוס את עולם הערכים של החברה המערבית הדמוקרטית שהם חלק ממנו. סילוף המציאות של איום האיסלאמיזם הקיצוני ניזון גם מסירובם של מנהיגים במערב, כולל הנשיא ברק אובאמה, לקרוא לילד המפלצתי בשמו, ותחת זאת להסביר את מעשיהם של ארגוני הטרור האיסלאמיים בכל דרך אפשרית, פרט לסיבה האמיתית, דהיינו הבסיס האיסלאמיסטי האידיאולוגי המשותף לכולם. אין, כמובן, להאשים את הסופרים שעירערו על הענקת הפרס בכך שגרמו לתקרית אתמול בדלאס, טקסס, שבה פתחו בירי שני טרוריסטים בתחרות איורים על הנביא מוחמד, אך אין ספק שאי ההזדהות של הסופרים הנ"ל ודומיהם עם קורבנות "שארלי הבדו" עלולה לעודד מעשי טרור נוספים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו