אני חושב שאני מבין למה השמאלנים מפחידים אותנו מפני ה"הערכה מחדש" שהנשיא האמריקני ברק אובאמה שוקל לעשות ביחס לסכסוך המזרח־תיכוני. הרי סביר מאוד שאם תתבצע ה"הערכה מחדש" - אובאמה יאמץ את עמדותיו של ברוך מרזל, וגם יציע תמיכה אמריקנית בנוער הגבעות.
זו, אני מניח, הסיבה שהשמאל חושש. זה מה שהם צריכים? אבל הימין? ממה צריך לחשוש? הערכה מחדש? זה הרי מה שצריך שהממשל יעשה, שיחשוב מחדש אם מדינה פלשתינית שתהיה גרורה איראנית היא אכן פתרון למשהו, אבל הימין? למה לחשוש מ"הערכה מחדש"?
האמריקנים טוענים שישראל ריגלה אחרי ארה"ב במגעיה עם איראן, כי כשהם האזינו לתשדורות ישראליות הם שמעו מידע שלדעתם ישראלים יכלו לגלות רק כתוצאה מריגול.
הטענה הזו מזכירה לי את טענת ההגנה של עורך דין של נאשם בגניבת רכב: "קודם כל הוא לא גנב את המכונית; שנית, בעל הרכב השאיר את המפתח של הרכב על השולחן בסלון - מה שמוכיח שהוא רצה שייקחו ממנו את הרכב".
כוכבי צדק
האנשים שלעולם אינם טועים, גם כשהם יודעים בוודאות שלכולם נמאס מנתניהו רגע לפני שנתניהו נבחר פעם נוספת - מעלים למחשבה את אותו אחד שקנה רולס רויס כי הבטיחו לו שזוהי מכונית שלעולם לא מתקלקלת.
אלא שבדרך מהסוכנות, הרכב נתקע. התקשר הרוכש הטרי לסוכנות ומייד נשלחו אליו מכונאים שתיקנו את המכונית. למחרת התקשר שוב לסוכנות וביקש לשלם על עבודת המכונאים.
"אין לנו מושג על מה אתה מדבר", אמר נציג הסוכנות, "אין לנו רישום ששלחנו מכונאי, אתה הרי יודע, רולס רויס לעולם לא מתקלקלת" (ותודה ל־א.ג).
ניסיון טוב
בימים האלה תובעות כמה סיעות בכנסת תיקים עבור ראשיהן. אחד התיקים המדוברים והנחשקים ביותר הוא תיק הביטחון. למועמדים לתפקיד יש ביקורת על ניהולה של המלחמה האחרונה, ועם זאת, הם מעולם לא הזיזו כוחות או פיקדו על אירוע צבאי בקנה מידה של יותר מכיתה. אבל לא זה מה שיעצור אותם.
כל הסיטואציה הזו, שסובלת מעודף ביטחון עצמי ומחוסר מודעות משווע, מזכירה לי, בהסתמך על האירוע המוחי שעברתי ושבגללו אני מאושפז כעת, שהדבר דומה לכך שאני אתיימר לנהל את
בית החולים שבו אני מאושפז. אם כבר יומרה, אז אולי גם אמליץ כיצד לטפל בחולים המאושפזים לצידי?
כל הדברים הללו מזכירים שראוי לנו ללמוד מימיו של ולאד צפש, השליט הנאור של טרנסילבניה, שהיא כיום חלק מממלכת רומניה.
צפש החליט יום אחד שהגיע הזמן למנות תחתיו שר שיטפל בכספי הממלכה. פקידיו של דרקולה תלו ברחבי הממלכה מודעות שבהן נקראו אנשי עסקים להציע את מועמדותם לתפקיד, ולצורך זה להגיע ביום ובשעה שנקבעו לחצר הארמון.
ואכן, בהגיע המועד התמלאה חצר הטירה, הנמצאת על צוק בלב יערות העד ההרריים של טרנסילבניה, באנשי עסקים רומנים.
דרקולה ושלישיו הסתובבו בין אנשי העסקים ולפתע הבחינו במוישה כהן, יהודי צנום ולבוש סחבות, שנהג לקבץ נדבות בצד אחד השבילים שהובילו לארמון.
"מה אתה עושה כאן?" שאג אחד מעוזריו של דרקולה לעבר מוישה.
מוישה הביט בעוזר ואמר בטון שקט: "רק רציתי להודיע להוד מעלתו, השליט הנאור דרקולה, שאם הוא חשב עלי לתפקיד, זו תהיה טעות. רצוי שהוד מעלתו לא יבנה עלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו