בשולי מחזור הכדורסל האחרון ואולי חבל שכך, עמד קרב התחתית בין גלבוע/גליל לבני הרצליה, האחת - לא מזמן זכתה בתואר אלופת המדינה, השנייה הצליחה למלא אולם בפעם אחרונה לפני שני עשורים, כשקראו לה "הפועל".
רק 400 צופים הטריחו את עצמם למשחק שהסתיים בתבוסה ביתית כואבת (100:77) של החבר'ה מהגלבוע, אך לא התוצאה היא זו שמשנה וגם לא הדרך בניגוד לכל הקלישאות החביבות על מאמני הכדורסל – אלא הפן הסוציולוגי.
ההפסד, שסיבך מאוד את הרפתנים הגאים, לא רק שעשוי להיות המסמר הראשון בדרכם לליגה הלאומית אלא להפיכתה של ליגת העל בכדורסל לליגת "המרכז והשפלה", עם קצת ספיחים בצפון ובאילת.
שימו לב איך נראית ליגת העל שלנו כיום: אוהד מת"א שרוצה להגיע לרוב משחקי קבוצתו בבית או בחוץ יכול לעשות זאת במרחק של 20 דקות נסיעה, דרומה לנס ציונה או צפונה להרצליה. אפילו לא "חדרה עד גדרה".
יש שיגידו שבעידן המודרני, אין מקום לרומנטיקה בספורט. הימים בהם מכבי ת"א הפסידה במגרש בנען או כשהפועל ת"א הייתה משקשקת כשאור גורן, בוזי ינאי ושאר שמות גדולים היו מארחים את ספינת הדגל של ההסתדרות על מגרשי בלטות בערבי שישי – חלפו מהעולם.
ומצד שני, אולי דווקא כישלון "פרויקט הקולג'" של קבוצת הגלבוע החביבה אך הנאיבית, יביא את החבר'ה שנמצאים "בפריפריה" אך רק במרחק של שעה ומקצתה מלב ת"א להבין שהעידן המודרני אמנם השאיר את מגרשי הבלטות מאחור, אבל ללב, נשמה וקהל מחובר לשחקנים ישראלים צעירים – יש מקום גדול.
אז מכאן, בקריאה נרגשת לכל חלוצי העמק ובוניו. עזבו אתכם מקבוצות טלאים כמו גלבוע/גליל. תחזירו את הקבוצה המקורית לכפר בלום ותתאחדו ביניכם, במקום קבוצה וחצי בלאומית ועוד לא מעט בליגות הנמוכות, תוכלו להחזיר את ההדר לכדורסל הקיבוצי ולהפיח רוח חדשה בליגת שמ"ש (שרון, מרכז שפלה). אולם כבר יש, ושיהיה בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו