היום אנו מציינים את ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. רבים מכירים את החג דרך "סדר ט"ו בשבט", אשר מקורו במנהג העתיק של מקובלי צפת, ודרך מנהג הנטיעות שנתקבע בעזרת קק"ל בתחילת המאה ה־20 עם שיבתנו למולדת.
הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה אנו נתקלים בנטיעה היא בסיפור גן העדן. השמיים והארץ נבראים, לאחר מכן ניטעים עצים בגן העדן, אלא שהגשם ממתין עד לבואו של האדם, כדי שיוכל לטפל בעצי הגן ולטפחם. אלא שהאדם לא נברא רק כדי להיות "גנן" בגן העדן; התהליך ה"חקלאי" המופיע במקרא מסמל את משמעות חיינו בעולם.
האדם נברא כדי להיות מחובר - מחובר למציאות ולעולם המעשי, אבל גם מחובר ל"שמיים" - למשמעות החיים, לעולם התוכן והרוח. על האדם מוטל התפקיד לאחד שני עניינים אלו, הנראים לכאורה הפוכים וסותרים. זו גם הסימבוליות בסיפור הבריאה - האדם הוא היחיד שנברא הן מן השמיים והן מן הארץ - גופו מן האדמה ונשמתו מן השמיים. כיצד יממש האדם את ייעודו? עליו "להצמיח את האדמה" כלפי מעלה ולגרום לגשם לרדת מן השמיים. הגשם היורד מן השמיים מסמל את המשמעות ואת הרוחניות, שבעזרתן האדם מצמיח את העצים ומעניק עומק לחיים כאן על פני האדמה.
לא בכדי הפעולה הראשונה שעשה אלוהים בעולם היא של נטיעת עצים. יש כאן תזכורת לאנושות, שאת החיים כאן על פני האדמה יש להצמיח. כדי למצוא את האושר בעולם, עלינו להעמיק שורשים ולרומם את עצמנו כלפי מעלה.
דומני שדווקא בעידן הטכנולוגי לחג האילנות יש משמעות רלוונטית ביותר. החיים הפכו להיות נוחים יותר ומאפשרים לנו ניצול טוב יותר של הזמן. אבל יש גם סכנות ואתגרים לא פשוטים העומדים לפתחנו. התמורה הטכנולוגית הגדולה בשנים האחרונות היא המהפכה התקשורתית. אנו חיים בדור שבו כולנו "מחוברים" 24 שעות ביממה. כל צפצוף קטן מהסלולרי שלנו מייד מקפיץ אותנו לבדוק את ההודעה החדשה. אם חלילה נגמרה לנו הסוללה, אנו מרגישים אבודים ומנותקים. אם נהיה כנים, מרוב שאנו מחוברים, אנו בעצם מנותקים מהסביבה, מהחברה, מהמשפחה ומעצמנו.
ט"ו בשבט יכול וצריך לשמש שעון מעורר עבורנו. בט"ו בשבט מגיע הזמן לעצור את המירוץ, להתנתק מעט מהטכנולוגיה כדי להיות באמת מחוברים לעצמנו ולסביבה, להיות קצת יותר ירוקים ופחות אפרוריים. סדר ט"ו בשבט הוא הזדמנות לטעום מעט מפירותיה הטריים של ארצנו הטובה. נתחבר קצת לטבע, לרוחניות, למשמעות של החיים ונהיה אנשים טובים ואיכותיים יותר. הטכנולוגיה אכן שיפרה את איכות חיינו לבלי הכר, אבל אסור שהיא תשתלט עלינו. ט"ו בשבט הוא תזכורת מצוינת לכך, "כי האדם - עץ השדה".
הכותב הוא רב קהילת "אוהל ארי" ברעננה ומנכ"ל ארגון רבני בית הללטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו