לקראת בחירות: לא הכל חברתי־כלכלי

הבון טון לקראת הבחירות הקרובות הוא שחברה וכלכלה הן שני הנושאים החשובים ביותר שיעמדו על הפרק. הפוליטיקאים יוצאים מכליהם כדי להיראות "חברתיים", ואילו השאלות שהתקשורת מציגה להם הן בנוסח "כיצד תורידו את יוקר המחיה?" "איך תפתרו את בעיית הדיור?" וכדומה. כולן חשובות, אך לאן נעלמו שאלות דוגמת "איך ישראל צריכה לטפל באיום של דאעש?", "כיצד תטפל באיום האיראני?" ועוד סוגיות ביטחוניות, אף על פי שהשאלות האלה תטבענה את חותמן על קיומה של המדינה.

יש שתי סיבות להטיה הזאת בתודעת הקהל: הראשונה - שבעיות כגון דיור, יוקר מחיה, חינוך, בריאות ודומיהן מלחיצות את הציבור באופן מיידי ומוחשי, בעוד נושאי חוץ וביטחון נראים לרוב האזרחים מופשטים למדי, או ממילא בלתי פתירים. השנייה - לרוב הפוליטיקאים, ובפרט לאלה באופוזיציה, מן הסתם אין תשובות משכנעות על הסוגיות האלה ולכן הם מעדיפים לברוח מהן או להסתפק בסיסמאות חלולות, כגון "אופק מדיני", "שלום הוא ביטחון", "להושיט יד לשלום" ועוד.

 הנטייה של מי שרוצים להחליף את השלטון היא להדביק לכל תופעה שלילית ומציקה בחיינו את התווית "חברתי", בין שהיא באמת כזאת ובין שלא. אין חולק שיש לחתור לתיקון המציאות, שדנה חלק גדול מהחברה הישראלית לנחיתות בהתמודדות עם רבות משאלות החיים, אך התמונה אינה כה חד־מימדית כפי שמציגים אותה. 

באשר לעוני - אין לשכוח שיש אוכלוסיות שלמות, החרדית והערבית, שאינן משתתפות אפילו באופן אופטימלי בכוח העבודה, ולכן בתוכן מצוי העוני העמוק ביותר. באשר למצוקת הדיור - הפתרון אינו "חברתי" אלא כלכלי, ובהקשר זה כל הדרכים מובילות לביטול "רשות מקרקעי ישראל" שאין לה מקום בכלכלה מודרנית וחופשית. וכשמדברים על יוקר המחיה, חייבים להבין שהאמצעי היעיל והצודק להורדת מחירים הוא עידוד התחרות ופירוק המשוכות הביורוקרטיות, ולא בצעדים מלאכותיים כגון פיקוחים ששכרם, בדרך כלל, יוצא בהפסדם. 

הסכנה האמיתית כשנושאים את שם "הצדק החברתי" לשווא היא שהחברה והמדינה עלולות לגלוש לסוציאליזם או לפאשיזם, שני צידיו של מטבע הרודנות הפוליטית. כלכלה וחברה הן מושגים חופפים, אך לאו דווקא באותו סדר, שכן הדאגה לחברה היא פונקציה של כלכלה בריאה וצומחת - ולא להפך. גם מי שמצדד בהגדלת קצבאות ותמיכות צריך להבין שאי־אפשר ליצור יש מאין. וכאן מתגלה הפרדוקס והכזב בדבריהם של הפוליטיקאים, שטוענים שכל הצרות נובעות כביכול מכישלון הכלכלה - שכן כל מבחן אובייקטיבי מוכיח שלא רק שהמשק הישראלי מצליח לשגשג ולהתקדם חרף המשברים הכלכליים הפוקדים את העולם (ולמרות מבצע צוק איתן), אלא שההתפתחות החיובית נמשכת. 

הכלכלה הישראלית מפגינה חוסן בסיסי, והנתונים מאשרים זאת: האבטלה היא מהנמוכות במערב ומספר המועסקים עולה בהתמדה ובקצב מהיר, מחודש לחודש; הייצור התעשייתי, גם ללא היי־טק, נמצא בקו עולה, וכן הייצוא התעשייתי בערכים ריאליים.

מומחים לכלכלה צופים צמיחה מהירה - בין 3.6 ל־3.7 אחוזים גם ב־2015 - כל זאת, כמובן, אם תינקט מדיניות כלכלית נכונה ולא זו הפופוליסטית שמציע השמאל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו