חרדה יהודית: העבר חוזר לאירופה

"אומר זאת כך: אנחנו בפירוש לא ב־1939. אני לא צופה שבתוך חמש שנים יהיו בשבדיה מחנות ריכוז. האם המצב קשה מאוד? ללא ספק. אך עלינו לזכור שהשנה אינה 1939". דברים אלו נאמרו לי מפי גורם מוסמך בממשל האמריקני בתגובה לשאלתי, מה תוכניתו לטיפול באנטישמיות בעולם. כשהצגתי עצמי, אמר: "את זאת שביקשת מקלט מדיני מממשלתך בשבדיה, לא? די משעשע... את שונה משאר הפליטים שפגשתי".

הכנס נערך לפני כחצי שנה. בששת החודשים שחלפו כתבתי, נלחמתי והתרעתי. אמרתי שהמצב בשבדיה לא יכול להיות יותר גרוע. התברר שטעיתי. בקיץ שעבר הורדתי את דגל ישראל מהמרפסת. הסרתי את שמי מהדלת וסממנים יהודיים נוספים בעצת המשטרה. החפץ היחיד שמעיד על ביתי הוא המזוזה.

מאז שחזרתי מהכנס האנטישמיות גאתה. בוצעו פיגועים נגד יהודים בבלגיה ובצרפת; מהומות באתרים יהודיים; בתי כנסת הועלו באש ואנדרטאות לנרצחי השואה הושחתו. מספר פשעי השנאה עלה בהתמדה. אנשים מונעים מהיהודים לקנות בחנויות מסוימות, מונעים מהם טיפול רפואי בבתי חולים ומפטרים אותם בשל יהדותם. השבוע בפאריס שוב נשפך דם יהודי בראש חוצות.

כשחזרתי לשבדיה כתבתי לאותו גורם בממשל האמריקני. לא יכולתי להרפות מהסוגיה. חלק ממני עדיין האמין שהעולם ינקוט צעדים ממשיים במלחמה באנטישמיות אם רק יבין במה מדובר, אם יקבל עדות ממקור ראשון על המתרחש באירופה ויבין כמה קשה להיות יהודי ביבשת. קיבלתי מענה אוטומטי שהוא מחוץ למשרד. 

הוא לא הקשיב, וכנראה גם לעולם לא אכפת. נאלצנו לשנות את שיגרת חיינו, אך אירועי השנה החולפת הביאו למצב שגם שינוי השיגרה לא שיפר את תחושת הביטחון. עולם השנאה ממוקד בנו ואין לאן לברוח. מספר שיא של יהודים ניצב בין התבוללות לבין בריחה. אף אחת מהברירות אינה ערובה לביטחון. כשהגשתי בקשה למקלט מדיני במדינתי שלי, לא התבדחתי. רציתי להכריח את הממשלה השבדית למלא חובתה בשמירה על זכותי לקיים אורח חיים השומר על זהותי היהודית ולאפשר לי לחיות ללא חשש מרדיפות. ממשלתי כשלה במילוי חובתה. 

•   •   •

הטרור הפוקד את יהודי אירופה אינו תופעה מקומית. מדובר בחלק מתופעת הג'יהאד העולמי, הפוגעת גם בנוצרים בעיראק ובסוריה ובכל העולם. כשמוותרים לאיראן, כשמתייחסים לאחים המוסלמים כבני שיח אמינים וכשמשתמשים במוסר יחסי מול חמאס, רק מחריפים את הבעיה. "החומות שהפרידו בינינו קרסו באחת", אמר הנשיא אובאמה ב־2008 בברלין. לטוב ולרע, הכל קשור בעולמנו. המזימות שחורשים ג'יהאדיסטים על גבעה נידחת באפגניסטן ישפיעו לבסוף גם על קונים במרכול כשר בקצה השני של הגלובוס. 

הגורם במחלקת המדינה הדגיש בפניי שהשנה אינה 1939 ושהשמיים לא נופלים. הוא צדק. השנה היא 1933. כאז, העולם עומד כיום מנגד, בעוד גורמים נאציים זוכים במושבים בפרלמנט האירופי. הוא עומד בחיבוק ידיים אף כי יהודים מגורשים מבתיהם ונרצחים ברחובות, ובינתיים הכוחות החשוכים בעולם משתלטים על היבשת שנשכחה. השמיים אכן נופלים ורחובותינו מלאים ברסיסי בדולח, שוב.

בשנת 1914 חיו 10.5 מיליון יהודים באירופה. כיום יש מיליון וחצי בלבד, ומתוכם כמעט שליש שוקלים לעזוב. הם כבר לא סומכים על איש. אני אחת מהם. 

הכותבת היא עיתונאית שבדית ויועצת פוליטיתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו