לשאלת התפשטותו של האיסלאם הרדיקלי באירופה וההתמודדות המערבית הכושלת מולו ניתנה בשבוע שעבר תשובה מוחצת. חרף גל הטרור האיסלאמי האחרון שהתרחש בצרפת, נראה כי דבר לא באמת השתנה בקרב החשיבה של הממשל הצרפתי, וספק אם התפכח גם כעת, למרות המציאות הנוראה שאליה נקלע.
בשל הליברליזם הפוליטי הקיצוני, המזוהה עם יבשת אירופה והבא לידי ביטוי בעיקר במוסדות האקדמיה, המשפט והתקשורת של מדינותיה השונות, ממשיך המערב לדבוק בעמדתו האוטופיסטית ונמנע מלהכריז מאבק נגד הטרור האיסלאמי. אמנם חוגים מסוימים באירופה בכלל ובצרפת בפרט אכן יוצאים נגד ״הטרור״, אך אלו מסרבים בהתמדה לציין באיזה טרור מדובר ועל ידי מי הוא נעשה.
רק השבוע קיבלנו המחשה מאלפת לגישה זו, כאשר ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס, הצהיר ש״אנחנו לא במלחמה מול דת, אלא במלחמה מול הטרור״. לצד ההתבטאות הזו נשמעו הצהרות דומות של אישים פוליטיים רבי מעלה, ובהם נשיא צרפת פרנסואה הולנד. אלו המשיכו את הקו הליברלי, המאופיין בעמימות מעונבת ובתקינות פוליטית.
וזו, אפוא, הבעיה העיקרית של המערב. שכן, אם אי אפשר להגדיר מי הוא ״האויב״ ונגד מי ״נלחמים״, אזי כיצד אפשר לנצח אותו? בין שמדובר בחשש אמיתי - מוגזם או לאו - של השלטונות מהתקוממות פנימית של הקהילה המוסלמית, שכבר מושרשת עמוק בתוך מדינות אירופה, ובין שמדובר באימוץ גישתם של החוגים הליברליים במדינות אלו, הרי האיסלאם הקיצוני ממשיך ליהנות מהיד הרכה והמגוננת שמאפשרת לו להרים את ראשו פעם אחר פעם.
אל מול גישה זו ניצבת הגישה השמרנית־הריאליסטית, המאמינה בהשקפה הפוכה. היא אינה מתביישת להגדיר את האויב, להסתכל למציאות בעיניים ולהכיר בעובדות, שמשמעותן היא: רוב מוחלט של הפיגועים נעשה על ידי מוסלמים קיצוניים, ולכן לא רק שצריך לצאת נגד הטרור האיסלאמי - אלא שחייבים לעשות כן, אם חפצי חיים ותרבות החופש אנחנו.
טענה נוספת של הגישה הליברלית גורסת כי אותם מחבלים צמחו וגדלו בתרבות אשר לא השכילה להכילם, וכי הטרור צומח בשל בעיות חיצוניות, כגון היעדר חינוך ועוני. אפשר, אפוא, לקבל את הטענה כי הטרור נגרם בשל תנאים ירודים - אך אי אפשר להסכים שמלכתחילה תנאי הקהילה המוסלמית אינם נאותים. טענה זו מגוחכת במיוחד כשמדברים על צרפת - מדינת כל אזרחיה, שבה הדת והמוצא אינם משחקים שום תפקיד. מרגע שקיבל אדם אזרחות, הופך הוא צרפתי לכל דבר ונהנה מכל הזכויות - כך שקשה מאוד להאשים את הצרפתים ב״אי הכלה״ או ב"הזנחה".
הבעיה, אם כן, אינה נעוצה בגורם חיצוני גרידא. מדובר בבחירה רצונית של חלק מהקהילה המוסלמית להתבדל, להסתגר, לנצל את פירות הצמיחה שאחרים יצרו וליהנות מרווחה של מדינה מערבית משגשגת. במקום לחנך ליזמות, להשכלה ולתרבות, בוחרת חלק מהקהילה לחנך לג׳יהאד ולפנטזיות על מסעות כיבושים.
כל עוד שלטונות אירופה לא יתפכחו ויפנימו את הבעיה האקוטית שנטועה במדינתם ויפעלו לטפל בה באופן אמיץ ונחוש, יש בהחלט סיבות ממשיות לחשוש מפעולות טרור איסלאמיות נוספות, שעלולות להתרחש על אדמת אירופה בכלל וצרפת בפרט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו