אחד האתגרים שיש לצוותי ההסברה של ש"ס ב־48 השעות האחרונות הוא לשכנע שאריה דרעי באמת מתפטר.
אבסורד? לא ממש. מה זה אומר "מתפטר"? לא נוגע יותר בענייני הבחירות? לדברי אנשיו, "הוא חבר מפלגה וייתן את כל כוחו". גם הח"כים כתבו באיגרתם "אם חלילה תתקבל בקשתו של יו"ר התנועה לפרוש". סימן "חשוד" נוסף הוא העובדה שנציגים של ש"ס בעיריות הצהירו שאם הוא מתפטר, גם הם יעשו זאת. התפטרו? ממש לא.
אולי כי התפטרות מהכנסת חודשיים לפני בחירות היא כותרת טובה, אבל מעבר לסמליות אין בה כלום. ואולי כי אמש באה יפה דרעי ושפכה מים קרים על ההתפטרות הלוהטת בעזרת "התפטר, אלא אם...". אילו זו לא היתה המציאות, כנראה היינו חושבים שמדובר בגאון תקשורת שמלהטט בספין מוצלח.
מה היה לנו כאן: יום ראשון - קלטות קשות אך חד־משמעיות שבהן מגלה הרב עובדיה מה חשב על דרעי. באורח פלא, הופך היום שאחרי ל"יום הביזיון" הרשמי לכבודו של הרב עובדיה (שספק אם בוזה בכלל) בעזרתם של הילדים המבקשים סליחה על קבר אביהם ודיבורים על הפגיעה בכבודו. ביום שני, במהדורות החדשות התפטרות דרמטית המבשרת על פתיחת "יום החיזור", שכולל 24 שעות של תחינות של ח"כים לדרעי להישאר, מכתבי רבנים, נציגים שמבטיחים להתפטר, הקמת אוהל "שאגת אריה 2" וחזרתם של ה"תנזים", הלהוטים שדרעי "ימשיך את המהפכה".
במקביל, נמשך מסע השכנועים שדרעי באמת עוזב, דילוגים בין בתי הרבנים, מסרון לבן ש"אבא חוזר הביתה" ואפילו מכתב התפטרות מתוקשר מהכנסת. גם הימים הקרובים יהיו בסימן "אריה תחזור", כתבות סוף השבוע יתמלאו ברשמים צבעוניים מהאוהל שתחת ביתו, רבנים יזעקו, מכתבי תמיכה בדרעי יצוצו והאתוס סביב דרעי ייבנה מחדש. מציאות מטלטלת כזו בטח לא יכולה להיות ספין תקשורתי. רגע, אולי כן?!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו