שלושים שנים חלפו מאז נכנסה תנועת ש"ס לראשונה לכנסת ישראל ועד לפילוגה בימים אלה, פרק זמן המאפשר בחינה פרספקטיבית של מפעלה והתנהלותה של התנועה על סמך עקרונותיה. פרק זמן כזה כמוהו כנצח במונחים של מדינת ישראל, מעט פחות ממחצית קיומה. מייסדי ש"ס השתייכו לזרם ספרדי־חרדי, ופטרונה הפוליטי היה לא אחר מאשר הרב שך. לקראת הבחירות ההן הוקמה מועצת חכמי התורה, ובראשה עמד הרב עובדיה יוסף.
שיא כוחה של התנועה היה בבחירות 1999 - 17 מנדטים. הרקע לקפיצה הדרמטית ההיא היה משפטו המתוקשר של ראש התנועה הבלתי מעורער, ארה דרעי. הקריאות "רק לא ש"ס" בעצרת הניצחון של אהוד ברק העצימו את התמיכה ובייחוד את נסיבותיה. דרעי לא היה הראשון ולא האחרון מקרב חבריה הבכירים אשר פקדו את שערי הכלא לתקופות ארוכות. חסידיה המושבעים של התנועה סברו בלהט כי נעשה עוול לחברי הכנסת הללו, וכי ההחמרה איתם בדין נעשתה על רקע עדתי מובהק.
נשוב אל המפלג של התנועה בימים אלה, אריה דרעי. בהיותו מנכ"ל משרד הפנים בתקופת הרב יצחק פרץ, שהיה השר הממונה, צבר כוח עצום. לימים הודה כי שיכרון הכוח סינוור אותו במעשיו. בכוחו הרב ובסיוע תקציבי העתק אשר ברשותו כדין, בנה מקוואות ובתי כנסת והשיב רוח רעננה בקרב רבים מבני עדות המזרח, אשר חשו הדחקה וקיפוח. המגזר הערבי אהב אותו והשיב לו טובה תחת תקציבים נדיבים. כוחו הפוליטי עלה והתחזק.
אלא שנדיבות זו באה מהשקפת עולם מוצקה אך שונה בתכלית ממה שרובו ככולו של ציבור הבוחרים בש"ס מבכר. דרעי מחזיק בתפיסת עולם הנמצאת עמוק בשמאל, וגם בתחום החברתי. במיוחד בו. דרעי מנגן פעם אחר פעם על קיפוח ועל עוני, אבל יצר מעגלים רבים של תלות בתמיכתו הנדיבה. המעגלים הקרובים ביותר זכו למשרות, כמו שהיה קורה עם תנועות אחרות, אולם אבן הנגף בהתנהלותו היתה הדרישה האולטימטיבית כמעט מהדור החדש. דור שלם של תלמידים נשלח לישיבות חרדיות, ללא לימוד מקצועות חול. למעשה נגזרה עליהם שיבה בזמן, ללא פרנסה הבאה מיגיע כפיים אלא מתרומות מזדמנות. לימוד תורה כמטרה נעלה על חשבון מארג חיים המבוסס על שילוב תורה ועבודה. על שירות צבאי אין מה לדבר. אילו היה תלוי הדבר בדרעי בלבד, הרי גם עשרות האלפים של משפחות תומכות ש"ס אשר החליטו ללכת לצבא בכל זאת היו נסחפות אף הן למעגל התלות במעשי חסד.
דרעי שב אל ראשות התנועה תוך כדי הדחה מניפולטיבית של אלי ישי. בחשבון ההיסטורי תיזקף לחובתו של דרעי הולכת שולל של הרב עובדיה יוסף בענייני שלום וביטחון, וכך גם חבירתו לחיים רמון בשנות ה־90 למה שכונה "התרגיל המסריח", אשר דירדר את המערכת הפוליטית למחוזות רעים. לחובתו תיזקף תרומה מכרעת לנחשלות ולבורות של דור שלם אשר ביסודו רחוק מחרדיות כרחוק שמיים מארץ. דור שלם המעיק על הקופה הציבורית מכוח שיבוש המסורת היהודית לדורותיה, בטח זו מקרב עדות המזרח, שאותן דרעי התיימר לייצג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו